משנת 1990, השנה שבה הפכה משותקת בשתי רגליה בעקבות תאונת דרכים קטלנית, כל פעם כשתמר בורר רוצה להרגיש טעמו של ריקוד, היא מניפה ידיה אל על בדיוק כמוכם, מניעה מותניה בדיוק כמוכם, צוהלת אל הרוח בדיוק כמוכם. אבל שלא כמוכם, היא מסיעה במהירות את כיסא הגלגלים שלה, ומניפה אותו כלפי מעלה, כמו סוס פוני קטן. זו דרכה לרקוד, לגעת באינסוף ולמרוד בגורל.
בורר (49) נכה בגוף, אך לא בנפש ולא במוטיבציה האדירה הפורצת ממנה. היא הייתה ונשארה רקדנית, גם כשמישהו למעלה החליט בשבילה אחרת. עכשיו היא מעלה מופע חדש, "אמש", עם תלבושות שעיצב לה המעצב ששון קדם, בהשראת הקבלה.
למרות כל המגבלות, את רוקדת. מה בתוכך ממשיך לדחוף קדימה, למרות כל המוגבלויות?
"הריקוד עבורי הוא דרך חיים. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני רוקדת. זאת אהבתי הראשונה. היכולת לבטא בתנועה הגיגים פילוסופיים, הלכי נפש ומחוזות רוח, היא מתנה גדולה עליה אני מודה כל יום מחדש. הרצון לרקוד מתגלם לעיתים כצורך קיומי, לעיתים כחוויה של חופש ביטוי משוכלל ומעוף מופלא, ולעיתים כדרך בלתי אמצעית לחבור לחיים ולהתאחד עימם.
"רקדן הוא אדם שמוכן להכיר, לקיים ולהיות בטרנספורמציה מתמדת. אלה הם חיי. רצופי שינויים, תהפוכות, הבנות והיוולדות מחדש. כמוהם, כך גם גופי, האחד והיחיד שיש לי, שותף נאמן ומסור, שנמצא איתי תמיד, על כל מוגבלויותיו וכישוריו. יש ביננו יחסי גומלין של נתינה הדדית.
"הריקוד עבורי הוא דרך חיים" תמר בורר מתוך "אמש. צילום: רוסלו שמריה
השניוי הדרמטי שחל בו, בעקבות התאונה, אכן היה טלטלה עזה. לחיוב כמו גם לשלילה. אובדן הרגליים הקודמות, השאיר אותי עם חסר תהומי. למזלי, באופן טבעי וספונטני, התמלא מיד בסקרנות ורצון עז לגלות מה יש בתוך ומעבר לאין הענק שנפער בתוכי. התמלאתי תשוקה לגלות את האפשרויות החדשות שנפתחו לפני - ליכולות התבוננות, הבנה, ובנייה חדשות".
לא שקלת לפרוש?
"לרגע לא עלתה בי השאלה - האם להמשיך לרקוד - כמו שלא עלתה בי השאלה האם להמשיך לחיות. השאלה הייתה ועודנה: איך? אני מנסה לענות עליה שוב ושוב, כל יום בסטודיו, בכל תהליך יצירה, בכל מופע. אני לא בזה למגבלות. נהפוך הוא. אני מכבדת אותן, מכירה בערכן הרב, במיוחד ברגעים קשים: מבינה את היותן הזדמנות לגלות עוד נדבך נסתר בחיים האלה, בריקוד הזה, בתנועתו של הגוף.
"כל יצירה מתחילה בהסכמה מודעת להרות וללדת חיים הנמצאים בטרנספורמציה מתמדת. אני נענית לאותו יש, שממשיך לגלות את עצמו כמציאות העולה על כל דמיון".
מרגישה שכרקדנית נכה, את מביאה ערך מוסף שאין לרקדנים נורמליים?
"רקדן הוא אדם שמקדיש את חייו לחקר התודעה בתנועה. המושגים נכה, או נורמלי, אינם רלוונטיים לטעמי. לכל אדם מבנה ייחודי משלו - גוף, נפש, רוח. המשמעות של לרקוד היא היכולת לקיים את שלוש תכונות - כפי שאומר מורי האהוב קזואו אונו (מייסד אמנות הבוטו): Hungry, Humble, Honest. כלומר: להיות רעב וסקרן, ללמוד ולהבין עוד, להיות עניו במובן של הכרה ביכולות ובמגבלות, ולהיות כנה, בכוונה ובאופן ביטויה. כשאני רוקדת, אני לא מרגישה נכה או נורמלית, אני פשוט מתמסרת לריקוד, ומתמלאת אהבה שאינה ניתנת לתיאור במילים".
מה מושך את הקהל להגיע ולמלא אולמות. יצר המציצנות, או יותר מזה?
"אני מאמינה שלכל אדם בקהל, יש סיבה טובה לבוא לצפות במופע, ולעבור את החוויה האישית שלו. העבודות שלי מביאות מסרים חברתיים, פילוסופיים, נפשיים, ויוצרות חוויה שכל אדם יכול להתחבר אליה, מתוך הבנתו ומקומו בחייו. אני מרבה להתייחס בעבודותי לטקסטים ספרותיים ולשירה. לעיתים קרובות אני משתפת פעולה עם אמנים מתחומים שונים כגון: מוזיקה, אמנות פלסטית, עיצוב ועוד. המופע מציג עולם מגוון ומרובד שמתקיים מעבר לייצוג הפרטי שלי בתוכו".
התלבושות ב"אמש", המופע החדש שלך, מיוחדות מאד. עדות לקשר אנושי מיוחד שרקמת עם המעצב ששון קדם?
"ששון קדם יצר את התלבושות למופע 'אמש'. המפגש הראשון ביננו התרחש במעלית לבנין שבו נמצאים הסטודיואים שלנו. הוא פנה אלי, והציע ליצור עבורי תלבושות למופע. מאוד התרגשתי מההצעה, והרגשתי ברת מזל. ששון קדם הוא אמן אמיתי בעיני.
"היצירה פועמת בעורקיו בלהט ובאומץ. נפגשנו לשוחח על העבודה, וצללנו יחד לעולם מופשט ועשיר בדימויים, תחושות ורגשות. מהרגע הראשון הבנו זה את זו ברמה אמנותית עמוקה. תהליך העבודה היה מאוד טבעי וזרם בפשטות. אני מאוד אוהבת את דרך המחשבה שלו, שהיא מלאת תשוקה, כריזמה דומיננטית, משולבת בענוה והקשבה לדקויות, פשטות ועממיות, שזורה במורכבות וקוטביות.
"אהבה שאינה ניתנת לתיאור במילים" תמר בורר. צילום: אייל לנדסמן
"ששון ידע לתת הרבה מקום לכיוון המחשבה שלי, לראייה האסטתית שלי, לרגישות שלי ביחס לצרכים התנועתיים. יחד עם זאת, הוא הטביע את חותמו המובהק בדיוק רב. מעל הכל, היתה בו נדיבות לב ואהבה אמיתית לאמנות שלי. אני מלאת הכרת תודה על שיתוף הפעולה איתו, למדתי המון וקיבלתי ממנו מתנה גדולה".
תלבושות בהשראת הקבלה. נשמע מיוחד. איך זה בא לידי ביטוי ומה הקשר שלך לקבלה?
"היצירה 'אמש' שואבת השראתה מ'ספר יצירה': טקסט עתיק ששימש מקור השראה מרכזי לתורת הקבלה, שהתפתחה שנים אחר כך. המפגש שלי עם הספר הזה התחיל לפני כשנתיים, כשקיבלתי אותו במתנה מחבר.
"התכנים ואופן כתיבתם מאוד קרובים לליבי ולתחום הענין העיקרי שלי ביצירה: מקורות הבריאה כפי שהם משתקפים בטבע האדם. הרצון לגלות את הנסתר מאחורי הגלוי. את העיניים שמאחורי העיניים. לשמור על הסוד בליבת היצירה, על הפעימה העדינה בלב הגוף השוקק חיים".
"אמש". 4.12 ו-5.12, אולם נחמני, תל אביב