הבורגנית: חני פירסטברג כובשת את ברודווי אחרי השנה הקשה בחייה

מסוף דצמבר תגלם פירסטנברג את פרויליין קוסט המופקרת בעיבודו הפופולרי וזוכה ארבעה פרסי הטוני של הבמאי סם מנדז ("סקייפול") ל"קברט", עם רוב מרשל ("שיקגו") על הכוריאוגרפיה. בעיבוד הקלאסי - שבמקור הציג על במת "סטודיו 54 " ב-1998 וחזר לבמות באפריל השנה במטרה לרוץ עד סוף מרץ - ישחקו לצד פירסטנברג גם אמה סטון ("ספיידרמן המופלא") ואלן קאמינג ("האישה הטובה").



אבל דרכה של פירסטנברג לתפקיד לא הייתה פשוטה. “את האודישן לתפקיד ערכתי כשהייתי באמצע החודש הרביעי להריוני”, היא מספרת כעת מביתה שבניו יורק, במנהטן הייטס. “עשיתי תשעה אודישנים - שני אודישנים של נגינה על פסנתר, שלושה אודישנים של שירה, שני אודישנים של ריקוד ושני אודישנים של עבודה מול במאי על הסצינות. המלהק ידע שאני בהריון והחליט לא לספר לבמאי כי רצינו את התפקיד. הייתה כבר בטן קטנה והייתי מלאה. לא סיפרנו שאני בהריון משום שתאריך יציאת ההצגה נפל בדיוק בתאריך הלידה המשוער ב-24 באפריל. החלטנו שנספר רק אם אתקבל. אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי, סיפרנו לבמאי על ההריון.


 

הוא אמר שהוא מצטער, ושאני לא יכולה לעשות את התפקיד. הייתי נורא מאוכזבת, כתבתי לו מכתב ובו הסברתי למה אני כן יכולה לעשות את התפקיד כי אני אמורה לגלם דמות של זונה, אז זה עשוי להתאים, להיות זונה שמלאה במקומות הנכונים. כתבתי לו ששבוע אחרי שאני יולדת, אני כבר יכולה להיות על הבמה. תודה לאל שהוא לא הקשיב לי. הוא הבטיח שאם הם ימשיכו לרוץ, אז אולי בעתיד. ילדתי ב-2 במאי. כשההצגה עלתה, הגעתי לארץ ללדת

ולהיות קרובה למשפחה שלי”.


 

"אחרי שכבר ילדתי את בתי מיה בישראל, חזרתי לניו יורק וקיבלתי טלפון מההפקה של המחזמר. התברר שהשחקנית הבריטית גייל רנקין החליטה לעזוב את ההפקה והתקשרו אלי ואמרו לי שסם רוצה להציע לי שוב את התפקיד, ושהכוריאוגרף רוצה לראות אותי פעם נוספת. כנראה רצו לראות את המצב הגופני שלי אחרי ההריון. לפני כמה שבועות בישרו לי שקיבלתי את התפקיד".

"בעלי היה בטוח שאפרוש כי לא אעמוד בזה פיזית". עם בעלה עידו חזקיה. צילום מסך

 

"כשהתקשרו לספר לי שאני הולכת לעשות את התפקיד, התחלתי לבכות. זה היה אחד הרגעים המאושרים והמפתיעים בחיי. אמרתי לעצמי: 'יש. עשיתי את זה'. אבל בעצם עוד לא עשיתי כלום, רק עכשיו מתחילות החזרות וההצגה. אמא שלי המדהימה באה לפה כדי לעזור לי עם מיה בתקופת החזרות. אני זוכרת שכשהייתי בת 19 יצאה ההפקה הראשונה ב'סטודיו 54 ' וראיתי את המחזמר. כשגדלתי בניו יורק הייתי רואה מחזות זמר כל הזמן. סבא

וסבתא שלי לקחו אותי ל'ג'יפסי'. זה היה החלום שלי להופיע בברודוויי במחזות זמר. חלמתי להיות זמרת, אבל בשבילי זמרת הייתה מישהי שהופיעה במחזות זמר. אני זוכרת שמאוד אהבתי את ההצגה. זה היה די מזמן, אבל אני זוכרת אותה כאילו זה היה אתמול".


 

כיף ומשחרר


 

פירסטנברג (35) גדלה בקווינס שבניו יורק, בתם של ברייני, שחקנית וזמרת, ושמוליק, במאי סרטי פעולה. בגיל 16 עלתה עם משפחתה לישראל, ושנתיים לאחר מכן החלה לימודי משחק בבית צבי. בשנה האחרונה ללימודיה החלה את הצילומים לסדרת הדרמה "הבורגנים" שבזכותה פרצה לתודעה בישראל, ובה גילמה את לילך, בת זוגו הצעירה של דמותו של דב נבון. ב-2002 שיחקה בסרט "יוסי וג'אגר" וב-2004 וכיכבה בסרט "מדורת השבט" וזכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה.


לאחר מכן, בגיל 24 , חזרה לניו יורק. "אחרי 'מדורת השבט' והעונה השלישית של 'הבורגנים' חזרתי ללמוד משחק, שירה ותסריטאות בלוס אנג'לס", היא מספרת, "הרגשתי שאיבדתי את האהבה שלי למקצוע והרגשתי שאם אני אחזור ללימודים, זה יחזיר לי את האהבה הזאת".


 

שנתיים לאחר מכן חזרה פירסטנברג ארצה ושיחקה בהצגות בתיאטרון הקאמרי, ביניהן "אמדאוס", "המלט", "כנר על הגג", "משחקים בחצר האחורית" ו"גטו" מאת יהושע סובול, שעליו קיבלה את פרס התיאטרון לשחקנית המשנה. לפני שלוש שנים היא חזרה לניו יורק והחלה לפתח קריירה בינלאומית משגשגת. בין היתר, כיכבה בסרט המדובר "הפלנטה הבודדה ביותר" (The Loneliest Planet) לצד גאל גרסייה ברנאל ושיחקה באוף-ברודוויי

בהצגות "סטיי" ו"דרך השעה הצהובה".


 

“היה לי גם תפקיד בסדרה 'חוק וסדר'", היא מספרת, “שיחקתי לאחרונה בסרט ‘רות ואלכס’, לצד דיאן קיטון ומורגן פרימן, שעוד לא יצא למסכים וצילמתי אותו כשהייתי בחודש השלישי להריון. במקביל שיחקתי באוף־ברודוויי כשרציתי להקיא את נשמתי מהבוקר עד הלילה מבחילות ההריון. לפני חודש שיחקתי גם בסרט קולנוע חדש שנקרא ‘חמישה לילות במיין’ לצד השחקנית האגדית דיאן ויסט שגילמה את אמא של הדמות שלי. אני מאוד גאה בתפקיד הזה. בעוד כמה חודשים הוא יצא לאקרנים”. 


 

"איכשהו בתפקידים שלי בארץ לא התפשטתי, אבל פה אני לגמרי בעירום על הבמה בהצגה 'דרך השעה הצהובה' (Through The Yellow Hour). אבל זה עירום מאוד חולני ולא מחמיא בכלל. גם בסרט 'הפלנטה הבודדה ביותר' אני בעירום מלא. העירום מאוד חייתי ולא מיני בכלל. בתפקיד ב'קברט' זה עומד להיות יותר צנוע ואני הולכת לחשוף רק שד אחד. זה חלק מהחוזה. להצטלם בעירום זה יותר קשה מלהיות בעירום על הבמה כי אחר כך רואים את זה על

המסך, וזה לא נעים לי לראות את עצמי בעירום. על הבמה בהצגה זה יותר כיף ומשחרר. ואם כבר להציג בעירום, אז שזה לא יהיה עירום מיני ושתהיה לזה משמעות מעבר".


 

"אמא שלי שיחקה בתיאטרון הספרייה לפני עשר שנים את אותו תפקיד ב'קברט'. זה מצחיק שזה התפקיד הראשון שלי בברודוויי, וזו סגירת מעגל. אבא שלי נהנה להגיד שאני זונה בת זונה".
 

באוקטובר 2010 נישאה פירסטנברג למתמטיקאי עידו חזקיה, בנו של השחקן יצחק חזקיה. הם הכירו בהצגה "אמדאוס" בקאמרי, שבה היא שיחקה לצד אביו. לפני חצי שנה, כאמור, נולדה לבני הזוג בתם הראשונה מיה. אבל שום דבר לא הכין את פירסטנברג לחוויה הטראומטית שעברה לידה. “מתברר שיש דברים שלא ידעתי שעלולים להתרחש בהריון", היא אומרת.



"לא מספרים על מה יכול לקרות לגוף שלך, מדברים על דיכאון אחרי לידה, על השמנה, אבל מראה חיצוני לא משנה לי כל כך. סבלתי מבעיה קשה בלידה עצמה. מיד בסיומה הרגשתי שמשהו לא בסדר, והבטן כאבה לי כאבי תופת. מתברר ששרירי הבטן שלי התפצלו ונפרדו עד למטה במרווח של שש אצבעות. לא הצלחתי לדבר או לנשום, ובטח שלא לתפקד, ושום רופא בארץ לא הצליח לאבחן את הבעיה. מתברר שיש נשים שסובלות מהפרדה של שלוש אצבעות, ואז מרגישים את זה פחות, אבל אצלי הייתה הפרדה ממש גדולה. מי שמסתכל לי בבטן מיד רואה את זה, זה נקרא דיאסטזיס".


 

"מתברר שגם הרופאים בארץ לא שמעו על זה. רק כשחזרתי לניו יורק אחרי שישה שבועות, הרופאים בניו יורק אבחנו את זה. לקח שבעה שבועות עד שהצליחו להבין מה קרה ולהסביר לי איך לטפל בזה. אבל זה הלך והשתפר משבוע לשבוע. התחלתי לאט לאט לדבר. עד היום, חצי שנה אחרי הלידה, אני לא שוכבת על הבטן. אני עושה פיזיותרפיה כל יום ולובשת תחבושות על הבטן שלי 24 שעות ביממה. כיום השרירים למעלה בבטן כבר נסגרו לגמרי. אל תשכחי שבמקביל לבעיה שלי בבטן, יש לי תינוקת חדשה לטפל בה, והיה לי ממש קשה. בעלי לקח חופשת לידה של חודש והיה לצדי. אמא שלי חזרה איתנו מישראל לניו יורק כדי לעזור לי. אני בדרך כלל לא מדברת בראיונות על דברים אישיים, אבל פה בחרתי לשתף כי חשוב שנשים ידעו על האפשרות הזאת".


 

"הם לא יודעים וגם לא ידעו על התחבושות. אני אוריד את זה בהצגות. בעיקרון התחבושות שומרות עלי, ואני כבר לא צריכה אותן במשך כל היום. לפני יום שכחתי לשים אותן, וזה נראה לי פסיכי לגמרי, אבל היום אני במצב הרבה יותר טוב. אני רוקדת המון ומאמינה שהכל במוח. אני לא אמורה לעשות את הדברים שאני הולכת לעשות בתפקיד אף על פי שאני במצב הרבה יותר חזק היום. לפני חודשיים הייתי צריכה לנוח כל הזמן אחרי הליכה קצרה. כשעשיתי את האודישן האחרון לכוריאוגרפיה, חשבתי שאני הולכת למות. לא ישנתי שישה חודשים. באותו רגע המוח שלי לא עבד כמו שצריך, והגוף שלי היה בשוק. הייתי בהלם שהצלחתי לעבור את זה. בעלי היה בטוח שאני אפרוש כי לא אצליח לעמוד בזה פיזית".


 

"אני מאוד מתרגשת. מעולם לא היה מצב שלא עבדתי כל כך הרבה זמן, אז אני מאוד רעבה. חשבתי שאני אהיה אמא במשרה מלאה. בשנה הראשונה אמרתי לבעלי שהוא יצטרך לשכנע אותי ללכת לאודישנים. אני נהנית מאוד להיות אמא, אבל גם מאוד רוצה לחזור לעבוד. אחד לא נוגד את השני, כל אחד מעצים את השני. כשאני בבית אני רוצה לעבוד, וכשאני עובדת אני רוצה להיות עם מיה. יש בי רצון גדול שהיא תהיה גאה בי".


 

"מיה שווה כל דבר בעולם, ואני רוצה עוד ילדים, אבל עכשיו אני לוקחת קצת זמן כדי ליהנות ממנה ולחזור לקריירה שלי. תמיד ידעתי שאני רוצה ליהנות מהילדה הראשונה שלי, ועוד כמה שנים נתחיל לדבר על השני. אולי שלישי מי יודע. אם הם יצאו כמו בעלי, אז שלושה. אם הם יהיו דומים לי באופי, אז שניים כי אז זה יותר עבודה. רציתי לעשות ילדים מזמן, ואני לא מאמינה שצריך לחכות עם ילדים בשביל קריירה. אני חושבת להפך. כמה שיותר תחווה אהבה ושיהיו לך דברים שאתה מפחד לאבד בחיים, ככה תהיה שחקן יותר טוב. מיה היא מיי לאקי צ'ארם, והשגתי את החלום שלי כשהיא הייתה בבטן שלי. היא הביאה לי רק מזל בחיים".


 

"עכשיו אני מרגישה מעולה, מאוד התחזקתי ואני יותר חזקה בבטן עם כל התרגילים שעשיתי ושאני עדיין עושה. אני מסוגלת להתמודד עם הרבה יותר דברים ממה שחשבתי. עכשיו, כשיש לי הידע, אני אוכל להמשיך לעשות את התרגילים האלה ולנסות למנוע שזה  קרה שוב בהריון הבא. צריך לחזק את שרירי הבטן, אבל בצורה מאוד מסוימת. הדרך היחידה להיפטר לגמרי מהבעיה היא לעשות ניתוח, אבל אז יש סיכון להביא ילדים נוספים לעולם, ואני לא מוכנה לקחת אותו".


 

“אני מקווה שמפה אני רק אעלה. אני לא מאמינה שדברים פשוט באים, צריך לעבוד קשה בעבורם. התפקיד ב’קברט’ בהחלט יפתח בפני הזדמנויות מעניינות. חשוב לי להמשיך לעבוד בארץ. אני מאוד אשמח לקבל תפקידים בישראל, וגם אין לי שום בעיה לחזור לארץ לכמה שנים. עד שמיה תהיה בת 6, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. יש לי בית בישראל ובית בניו יורק. אני עוד לא יודעת איפה אני רוצה לגדל את הבת שלי. פעם אמרתי שאני בחיים לא אגור בניו יורק ואני שוב גרה פה, אי אפשר לדעת".