אומץ הוא לא רק התכונה שמאפשרת לאדם להתגבר על פחד, אלא גם היכולת לצאת מאזור הנוחות שלו, ולפנות לדרך חדשה, לא ברורה, מתוך ידיעה שייתכנו ויתורים גדולים בדרך. זאת הסיבה שאם תקראו לשחקנית דון לני גבאי אמיצה, היא תסתובב.
לפני שלוש שנים עזבה גבאי את ערוץ הילדים. הערוץ הבטיח לה משכורת קבועה וגבוהה ואי של יציבות בעולם הסוער, אבל היא החליטה להמשיך לחפש את עצמה. בתום חצי שנה של חיבוטי נפש הגיעה להחלטה: לימודי משחק. עכשיו היא משתתפת בהצגה חדשה, "מלחמה", שמעלים תלמידי שנה ג' בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, שם היא לומדת משחק בשלוש השנים האחרונות.
"התחלתי מעולם הילדים, כי זה מה שגדלתי עליו בבית", היא מספרת. "לאמא שלי, יפה גבאי, יש תיאטרון לילדים. מגיל 4 הסתובבתי מאחורי הקלעים, בזמן שהיא גילמה את פיטר פן וגיבורי ילדות אחרים".
הכל פרץ ממני
בגיל 7 היא כבר הופיעה בתפקיד הראשון שלה בתיאטרון של אמא. בגיל 17 פרצה בגדול עם סדרת הלהיט "השמינייה", ובגיל 20 הצטרפה כמנחה מן המניין בערוץ הילדים, תפקיד שמילאה במשך חמש שנים. "הרגשתי שטעמתי ונהניתי מהעולם הזה, והגיע השלב שבו שאלתי את עצמי מה אני בעצם רוצה לשדר לעצמי", היא משחזרת. "בא לי לגלות מה אני יכולה לתת. הרגשתי ששכחתי שאני שחקנית, והבנתי שאני יכולה לעשות עוד משהו בנוסף".
בחופש שנמשך חצי שנה, לקחה גבאי קורס באפייה וקורס במיקרו כלכלה באוניברסיטה הפתוחה. יש לה גם הסבר להחלטה שנראית כיום, ונראתה כבר אז, לא קשורה אליה בכלל. "יש רגעים שאתה תוהה עם עצמך, מה אתה אמור לעשות", היא מסבירה. "אני רואה את המאבקים של השחקנים, אפילו של אמא שלי, שעברה תקופות לא קלות מבחינה כלכלית. רציתי לבדוק אם יש לי עוד כישורים למעט המשחק. בדקתי, ומה שקרה הוא שברחתי מעצמי".
איך מצאת את עצמך בסוף?
"אמא שלי באה אלי, העירה אותי ב-12 בצהריים, ואמרה לי: 'את חייבת ללמוד משחק, אחרת תתחרטי כל החיים שלך'. לא ידעתי מה אני עושה. אבל ברגע שהיא אמרה לי את זה, מיד הרמתי טלפון ליורם לוינשטיין. הוא אמר לי שהאודישנים האחרונים מתקיימים עוד שלושה ימים. וכךהיה. מהרגע שנפל לי האסימון ועד שהתחלתי את הלימודים עבר חודש".
איך קיבלו התלמידים את השחקנית המפורסמת בת ה-26, שהצטרפה אליהם לכיתה?
"הכי מדהים בעולם. אני אדם חרדתי, אז חששתי שישנאו אותי או שישימו לי רגליים. אבל הם קיבלו אותי באהבה ובפרגון. אין תחרות במקום הזה. אני בכלל אדם נחמד, עם רגליים על הקרקע".
נשארו לך חברים מהימים הסוערים בתעשיית הטלוויזיה?
"בוודאי. עדי הימלבלוי חברה טובה שלי עוד מימי 'השמינייה'. גם טל מוסרי. הוא חבר מאוד טוב שלי. הוא איש שאני מקשיבה לו גם ברמה המקצועית. אני מעריצה אותו על היכולת שלו ללכת בתוך האש בלי חשש, למרות שלפעמים יורקים על הבחירה שלו. הוא עושה את הדרך שלו במקצוענות והכי טוב שאפשר, ונשאר מספר אחד".
אני מניחה שכסטודנטית את מפסידה כסף.
"לשמחתי, יורם מאוד מפרגן לי מבחינת עבודות. רק חשוב לו שהן לא יבואו על חשבון הלימודים. את העונה הרביעית והחמישית של 'השמינייה' עשיתי ביום שני, היום החופשי שלי מהלימודים. בזמן שכולם עשו חזרות, והלכו לספריה וקראו מחזות, אני עבדתי. זה היה קשה, אבל בסופו של דבר מצאתי שם את האיזון שלי. יורם הצליח לפקס אותי. באתי מבולבלת, ולא ידעתי מה יש לי להציע, והכל פרץ ממני. כאילו רק חיכה לצאת".
הלימודים, לדבריה, אינטנסיביים ותובעניים מאוד. "אנחנו לומדים מתשע בבוקר עד 12 בלילה. אני לא מצליחה למצוא זמן להכין לעצמי אוכל, ומוצאת את עצמי במסדרונות עם חצי בורקס, כי יש לי סצנה להגיש. אני באמת חייבת תודה ליורם, בזכותו ירדתי חמישה קילו, בדיוק מה שאני צריכה".
תפקיד מלא עומק
בימים אלו היא משתתפת כאמור בהצגה "מלחמה": סיפור על אב ששב עיוור מהמלחמה, ומוצא שמשפחתו השתנתה ללא הכר. גבאי מגלמת את בנינה, בת המשפחה, שבגיל 16 הפכה לזונה. "זה תפקיד מלא עומק, ואני מתרגשת שמרוני, הילדה החמודה מ'השמינייה', עברתי לגלם דמות שחייה התהפכו מהקצה אל הקצה".
כדי להתכונן לתפקיד, החליטה גבאי לראות במו עיניה את הזונות שפועלות ברחובות האפלוליים של תל אביב. "הלכתי לתחנה המרכזית", היא משחזרת, "נעמדתי מול מבנה נטוש. לא עברה חצי דקה כשיצא משם גבר, ואחרי עשר שניות בחורה, שנראית בדיוק כמו הדמות שלי בהצגה מבחינת הלבוש. זה היה אחד הדברים המסקרנים שעשיתי בחיים. היא לא ראתה שאני מסתכלת עליה, ופשוט עקבתי אחריה, וקלטתי את הבעות הפנים שלה, אחרי שעברה לקוח. הגוף שלה כאילו זעק לעזרה. כל הסרטים שבעולם לא עשו לי הכנה טובה כמו לראות את זה במו עיני".
כשהיית בערוץ הילדים, לא יכולת לעשות תפקידים כאלה.
"נכון. יש סצנות שבהן אני עם חזייה ותחתונים, חושפת טפח או שניים. הכי רחוק מערוץ הילדים. אם הייתי צריכה חותמת שאני לא שם, זאת ההצגה הזו".
מה בן הזוג שלך אומר על זה?
"הוא לא מהתחום, וזה משהו שלא קל לו. אני יכולה להבין אותו. הוא לא רגיל שבת זוגו לא נמצאת בבית. גם הדברים הקשים שאני עושה כאן - לאו דווקא העירום - אלא המצבים הנפשיים שמשפיעים עלי, גם כשאני חוזרת הביתה. בנינה, בת דמותי, נמצאת במצב רגשי קיצוני, ורוצה לברוח, ואני מחפשת איך להתחבר לתחושות האלו. לפעמים יוצאת לי הדמות גם בבית".
"מלחמה", 8.12-22.12 , מדי ערב, 20:30. ימי שישי 14:00.
הסטודיו של יורם לוינשטיין, חנוך 19, שכונת התקווה, תל אביב