ביום הם אנשי תקשורת מוכרים ורציניים, אבל בלילות הם עולים על הבמות ונותנים ברוק'נרול. עכשיו, אחרי תשע שנות פעילות, חברי להקת נאג' חמאדי - הסולן דרור פויר ("גלובס"), הבסיסט אראל סג"ל (גלי ישראל, "ערב חדש"), הקלידן דרור גלוברמן (ערוץ 2), המתופף טל לזר ("ישראל היום") והגיטריסט אור הלר (חדשות 10) - מוציאים אלבום בכורה ויוצאים לסיבוב הופעות ברחבי הארץ.
"בתקופה האחרונה חשבנו שכדאי להגדיל את החשיפה ללהקה ולחומר, והחלטנו להוציא אלבום", אומר הלר. "פנינו לברוך בן יצחק, סולן וגיטריסט להקת רוקפור, ובמשך שנה הקלטנו את האלבום באולפן שליד עיתון 'הארץ'".
"התלבטנו איזה שוק במצב גרוע יותר: שוק המוזיקה או העיתונות", מעיד הלר ומוסיף: "כל אחד מאיתנו הוציא לא מעט כסף מכיסו, אבל אנחנו באים ממקום מפוכח, ומתוך אהבה ותשוקה למוזיקה ולרוק'נרול".
ועכשיו אתם מוכנים לגדודי מעריצות שיתדפקו על דלתותיכם?
"אף אחד מאיתנו לא חולם להיות כוכב, וצעירים אנחנו כבר לא. אני וגלוברמן, מצעירי הלהקה, כבר בני 37. השאר חצו את ה-40".
העובדה שאתם עיתונאים משנה משהו בהתנהלות שלכם כלהקה?
"במובנים מסוימים זה לא שונה מלהקה של עורכי דין או פחחים. מצד שני, הרבה סיפורים עיתונאיים נולדו מהחזרות. אני שומע סיפור שסג"ל מביא ומפרסם אותו, ולהפך. במבצע עופרת יצוקה פגשתי בגבול עזה את פויר, שבא כדי לכתוב את הטורשלו. בפעמים אחרות יצא שהופעתי בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, כשבערוץ 2 הופיע גלוברמן. באחת החזרות האחרונות נאלצתי לצאת החוצה ולדווח על ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק. במקביל סג"ל, חבר קרוב שלו שגם עלה איתו להר הבית, היה בטלפונים לברר מה מצבו. אלה לא דברים שקורים בלהקות אחרות. וכמובן, אנחנו מביאים לטקסטים את העיסוק היומיומי באקטואליה".
בתקופה שבה אמנים בוחרים להצניע את דעותיהם, פן יבולע להם.
"נכון. כי כמו שהשיר של עמיר בניון מתועב בעיניי בגזענות שלו, אני מאמין בזכותו לשיר אותו ומאמין שעדיף בניון אחד על פני זמרים ישראלים שמפחדים להגיד משהו במציאות הישראלית. מה שיותר מדאיג אותי הוא שאין להם יותר מדי מה להגיד על המציאות הישראלית. לדעתי, אמנות טובה ומוזיקת רוק טובה, מתכתבות עם המציאות הפוליטית, החברתית והתרבותית שבה היא חיה, ואת זה אפשר לשמוע בהופעות ובשירים שלנו".
יש אצלכם את סג"ל, ימני מובהק, ומולו פויר השמאלני. איך זה מסתדר?
"זה עובד, כי אין פרות קדושות, יש חופש ביטוי, וכל אחד מוזמן לבטא את דעתו ועמדתו. יש ריבים, ויש ויכוחים, ויש עצבים, ויש עימותים, ויש כל מה שמרכיב להקות רוק בפרט ואת החברה הישראלית בכלל. לפעמים, מתוך שלוש שעות חזרה, אנחנו רבים שעתיים וחצי. הכל יוצר, בסופו של דבר, עניין, אבל ברגע שהגיטרות רועמות, הוויכוחים משתתקים".
כאמור תשע שנים הם מופיעים, ונראה שאין הופעה אחת שדומה לשנייה. בין הרוק'נרול והשירים שעוסקים במצב במדינה,מתבל הסולן, דרור פויר, בטקסטים שנונים ומושחזים, ומנהל דיאלוג בינו ובין סגל. "שילוב בין פובליציסטיקה ורוק", מגדיר זאת הלר. "אנחנו עושים משהו שקשה לשמוע במוזיקה הישראלית. התייחסות לכאן ולעכשיו". הוא עדיין לא ממש התרגל לעובדה שכבר יש להם יחצנית וראיונות בטלוויזיה וגם בעיתונות אצל הקולגות שלהם. רק אל תקראו להם גימיק, כי זה יעלה להם את הסעיף. "אנחנו לא גימיק", מתרעם הלר. "כולנו היינו מוזיקאים לפני שהיינו עיתונאים, וזה היה חלום ילדות שלנו, להקים להקה. אם ביום נתון יש הופעה ויש כתבה, נורא ברור איפה הלב נמצא".
נאג' חמאדי. 13.12 , מוצ"ש, 21:00 , סירופ, חיפה; 25.12 , חמישי, 22:30 , אוזןבר, תל אביב