סרטיה של קלייר דני אינם בבחינת אורחים קרואים בבתי הקולנוע בארץ. דומה שרק אוהדים שרופים של הפסטיבלים בירושלים ובחיפה מכירים מקרוב את המלאי של יוצרת משמעותית זו, שהיא הבולטת בבמאיות הצרפתיות בדור הנוכחי. לכן לא יהיה זה מוגזם להודות לערוצי yes על עצם חשיפת סרטה העלילתי האחרון.
בעבר רשמה דני הישגים בסרטים כמו "עבודה טובה", " 35 לגימות של רום" ו"חומר לבן", שעיקר עוצמתם הייתה נעוצה בעמדה הפוליטית הבלתי מתפשרת שלהם. והנה כעת, בסרט "ממזרים", דני מניחה בצד את הבשורה החברתית או ההטפה השמאלנית לטובת ליטוש שפה ויזואלית מעוררת סקרנות, שחלקים ממנה עלולים ללכת לאיבוד בשידור טלוויזיוני.
"ממזרים" הוא סרט אפל המתרחש ממש בחשיכה. סצינות רבות שלו לא רק מתחוללות בלילה, אלא בעיקר מתרחשות בלי תאורה תומכת. זה המקום להחמיא לאנייס גודאר, הצלמת הקבועה של דני, על עבודה מעין רמברנדטית זו, ובה בעת להתפלל שהרזולוציות של מכשירי הטלוויזיה הביתיים יעמדו במשימה החזותית הקשה שלפניהם.
עלילת הסרט עוקבת אחר רב חובל (ונסן לינדון) המוזעק מלב ים אל פריז, על מנת לחקור את התאבדות הבעל של אחותו (ג'ולי באטיי). בתוך כך נחשף יורד הים, שהפך בעל כורחו לבלש חובב, אל סודות המשפחה של אחותו וגיסו המנוח, אשר מפעל הנעליים שהיה בבעלותם נחמס בידי טייקון אכזרי )מישל סאבור(.
הטייקון הקשיש מגדל צאצא קטן ביחד עם הפילגש הצעירה שלו (קיארה מסטרויאני), המתגוררת בבית מידות נאה, שדווקא בו, ממש קומה מעל הגברת, שוכר הימאי־הבלש דירה עגומת סבר.
הקברניט תוקף את הטייקון בנקודה החלשה שלו – הגברת הצעירה והמעט משועממת מהבחינה הסקסואלית. בכך נפערת לרווחה תיבת פנדורה של ניצול מיני המהול ברוטב סמיך של פדופיליה. דני, הנסמכת כאן על תסריט שהכין עבורה ז'אן פול פארגו, שעובד איתה בקביעות, שומרת במפתיע על פוזה של מספרת "אובייקטיבית", ובוודאי שלא פמיניסטית מגויסת. עניין זה בולט בעיקר באופן עיצוב דמויותיהן שכמו נבלעות בתוך העלילה האפלה הזאת. והנה אזהרה: צופים שמרניים עלולים לפתח מבוכה לנוכח הסצינות החותמות את הסרט, שנראות כאילו נלקחו מסרט פורנו זול.
עכברי סינמטקים בעלי ותק מוזמנים לזהות בעלילת "ממזרים" אלמנטים רבים שנלקחו, על פי עדותה של דני, מתוך דרמת הפשע "הרשעים ישנים היטב", שאקירה קורוסאווה ביים ב־ 1960 . צופים בעלי מטען תרבותי כבד עוד יותר יוכלו לשקוע באנלוגיה הקולטורלית הזו, שהרי קורוסאווה היפני נשען בסרט ההוא על קווי המתאר שפיתח שייקספיר ב"המלט" האלמותי. בהחלט מזון כבד לעיכול, בוודאי עבור מי שרואה במדיום הטלוויזיוני רק מקפצה לשעשועי ריאליטי. דעד קשה עם חב
הקברניט תוקף את הטייקון בנקודה החלשה שלו – הגברת הצעירה והמעט משועממת מהבחינה הסקסואלית. בכך נפערת לרווחה תיבת פנדורה של ניצול מיני המהול ברוטב סמיך של פדופיליה. דני, הנסמכת כאן על תסריט שהכין עבורה ז'אן פול פארגו, שעובד איתה בקביעות, שומרת במפתיע על פוזה של מספרת "אובייקטיבית", ובוודאי שלא פמיניסטית מגויסת. עניין זה בולט בעיקר באופן עיצוב דמויותיהן שכמו נבלעות בתוך העלילה האפלה הזאת. והנה אזהרה: צופים שמרניים עלולים לפתח מבוכה לנוכח הסצינות החותמות את הסרט, שנראות כאילו נלקחו מסרט פורנו זול.
עכברי סינמטקים בעלי ותק מוזמנים לזהות בעלילת "ממזרים" אלמנטים רבים שנלקחו, על פי עדותה של דני, מתוך דרמת הפשע "הרשעים ישנים היטב", שאקירה קורוסאווה ביים ב־ 1960 . צופים בעלי מטען תרבותי כבד עוד יותר יוכלו לשקוע באנלוגיה הקולטורלית הזו, שהרי קורוסאווה היפני נשען בסרט ההוא על קווי המתאר שפיתח שייקספיר ב"המלט" האלמותי. בהחלט מזון כבד לעיכול, בוודאי עבור מי שרואה במדיום הטלוויזיוני רק מקפצה לשעשועי ריאליטי. דעד קשה עם חב