רני בלייר, במאי
"עבורי חנוכה הוא חג האורות, ולא במובן הפשטני של אור החנוכיות, אלא במובן האורייני. המילה אוריינות מקורה במילה הארמית אוריין. בר אוריין בארמית פירושו בן אורות, או בן תורה. כלומר, בר השכלה. אוריינות היא מילה עברית חדשה, שפירושה השאיפה להשכלה.
"לפני מספר שנים תבעה הבלשנית צביה ולדן את המושג בוריינות, ההפך מאוריינות. מילה המשלבת בתוכה את הבורות והבריונות ומבטאת בערות בכפייה. לפעמיםאני חש שהיחס של המדינה לחינוך הוא בורייני, והמערכת זונחת את האוריינות.
"לכן חשוב שיהיה חג אורות. חג שיזכיר לכולנו את חשיבות ההשכלה. אני מברך את מדינת ישראל שאור ההשכלה, האוריינות, תהיה בראש מעייניה והבוריינות תיעלם מהחברה הישראלית".
נטלי עטיה. דוגמנית ושחקנית
"כמה סיבות הביאו אותנו לחגוג את חג החנוכה, אחת מהן הייתה ניצחון מרד החשמונאים שבעצם, מעבר להיותו מאבק לעצמאות מדינית, היה זה מאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל.
"אני יושבת בחדרי הקט, אמורה להקליד ברכה לכולנו ואני לא מצליחה שלא לעצור ולדפוק לעצמי על המצח. מאז 160 לפנה"ס, זמן מרד החשמונאים, עברו כמה שנים טובות והנה שוב אנו מפוצלים.
"הדבר היחיד שיכול להביא עלינו את נס חנוכה ולהאיר את חיינו ורוחנו כאן, זהו גיבוש. איחוד היהודים שחיים כאן. הלוואי ולא היינו צריכים לחזור אלפי שנה לאחור ולמצוא אותנו מצויים באותן בעיות, אבל מישהו אמר פעם שההיסטוריה חוזרת, אז אולי זה בסדר.
"אולי באמת צריך כאוס כדי לשנות סדרים מחדש, ולהפוך את החיים שלנו לטובים, מוצדקים, אכפתיים, מוסריים, ערכיים וראויים. המאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל, זוהי ברכתי המוארת לנו לחג החנוכה".
מיקי גבע. סטנדאפיסט ושחקן
"לקראת חג החנוכה אני מתפלל שמישהו ימציא כבר סופגנייה מקמח מלא ואז אגמור בשיר מזמור. שתהיה שנה שקטה, מי ייתן ונניח את האבנים ונתחיל לעשות סטנדאפ".
עינת ויצמן. שחקנית
"ברכות חג לכל יושבי הארץ ונשלטיה, שבימים הקרובים יחגגו לאור נרות, מי לכבוד החנוכה ומי בגלל ששרוי בחשכה כי החשמל בביתו עדין מנותק. אני מאחלת לנו להימלט מאפלת חיינו ושנהפוך לחברה צודקת שדואגת לכל הפליטים, העניים, החולים, השכולים, האבלים, הבודדים, חסרי הגג, חסרי הכסף, המובטלים, הרעבים, המנודים, שבורי הלב, שבורי הבית, הנטושים והחלשים. מי ייתן שנמשיך לחגוג את חגינו בהזדהות, אהבה וערבות הדדית".
גואל פינטו. עיתונאי ומנחה טלוויזיה
"זיכרונות ילדות הם דבר מתעתע: אף פעם אינך יודע אם המוח הקליט את הסיטואציה כפי שאכן קרתה, או שאולי הוסיףלה פרשנויות משלו. פרשנויות שהיו נכונות לרגע שבו הסיטואציה קרתה, אך יהיו שגויות לשנים הבאות.
"חג החנוכה הוא מרכיב מרכזי בטנא זיכרונות הילדות שלי. העמידה סביב החנוכייה, שבעה ילדים וזוג הורים, התהייה למי אבא יעניק את השמש כדי להדליק את הנר הבא, והשאלה האם שוב, גם הלילה, אחיך הגדולים יקבלו את הבכורה.
"והיו שם השירים. למשפחתי, שהיגרה לישראל מאלג'יר, יש נוסח שירה של ברכות הדלקת החנוכייה שלא שמעתי באף בית אחר. כילד, העובדה הזו, שגם בדבר טריוויאלי כמו שירה אני בא ממשפחה שונה, גרמה לי לתחושת בדידות. כיום, חמש שנים לאחר פטירתו של אבי, הזיכרונות הללו גורמים לי לגעגוע הגדול ביותר.
"זו הנעימה הזו, שנשכחה מזיכרוני וקרוב לוודאי תיעלם לאחר שהדור של אחי ואחותי הבכורים ילך לעולם שכולו טוב. ולכן האיחול שלי לחג החנוכה הזה הוא איחול השימור: שימור הנעימות הייחודיות לכם, האוכל הספציפי שמגישים אצלכם, ושימור הזיכרון. כי אולי איני יכול יותר לזמזם את השירים, אבל הזיכרון של משפחתיות אוהבת יישאר עמי לעד".