”המדריך לרוצח", ימי א', הוט 3

”המדריך לרוצח" הוא תרגום השם הלא לגמרי מוצלח שהעניקו בהוט לסדרה החדשה שעלתה השבוע, ” How to get away with murder", ובתרגום חופשי, כיצד לרצוח ולחמוק מעונש. מלבד הטעות הקטנה הזאת אין סיבה להתלונן. באמת שאין. התגובה הראשונה המתעוררת למקרא דף המידע המספר שמדובר בסדרת דרמה משפטית, היא אנחה אוטומטית, אגב קיטור, שדי כבר עם הסדרות המשפטיות הללו.

כל האנחות נבלעות בבטן מרגע ש"המדריך לרוצח" מתחילה לרוץ על המסך. ועוד איך היא רצה. בלתי אפשרי לצפות בה באורח סבלני ונינוח, לקפוץ למטבח ולהביא איזה חטיף. לקחת ביסלי, הפסדת. הרכבת של ”המדריך לרוצח" נוסעת בקצב האקספרס. צריך להיות דרוך, ערני ומרוכז, אחרת מאבדים את חוט העלילה.

זה לא מתרחש באופן מקרי. ”המדריך לרוצח" תוכננה עוד משלב כתיבתה לתת בראש. בדיוק כאן היא שונה מכל דרמות המשפט שאנו מורגלים לצפות בהן. היא מתודלקת בעוצמות. אירוע רודף אירוע. הדמות המרכזית פרופסור אנליז קיטינג (השחקנית ויולה דיוויס), סנגורית ומרצה למשפטים, תעשה כל דבר כדי לזכות את לקוחותיה, לאפשר להם לחמוק מעונש גם אם רצחו. וכשמדובר בכל דבר, פרופסור קיטינג תעשה אכן כל דבר, כולל לסחוט את המאהב שלה על דוכן העדים. עוצמות כבר אמרנו?
 
מאחורי ”המדריך לרוצח" עומדת היוצרת שונדה ריימס, שברזומה שלה אפשר למצוא הצלחות נכבדות כ"האנטומיה של גריי" ו"סקנדל". יותר מ־20 מיליון איש צפו בפרק הראשון בארצות הברית, והמבקרים עמדו בתור לחלק ביקורות נלהבות. אחר כך הגיעו גם מועמדויות לפרסים כגלובוס הזהב ועוד. סדרה ששווה לעקוב אחריה, ולו רק כדי לגלות עד כמה נבזי אופן המחשבה של ריימס.

"חוקר המקרים האבודים", יום ג', 1.13, יס 3
עוד נציג של הקולנוע הסקנדינבי ינחת אצלנו בשבוע הבא - ”חוקר המקרים האבודים". הצופה/הקורא הישראלי מכיר את הסרט בשמו הספרותי ”אישה בכלוב", רב מכר פרי עטו של הסופר יוסי אדלר אולסן הדני שהודפס בארץ וזכה להצלחה. יש לי חיבה לתוצרת סקנדינביה, בעיקר מכיוון שאינה תוצרת אמריקה.

עם כל ההערכה לסדרות מבריקות שמפציעות מדי פעם מעבר לאוקיינוס (ראו האייטם הקודם), השיטפון העכור שמזרים לעברנו הדוד מאמריקה מציף כמעט כל ערוץ ברחבי המסך, וזולג ממנו אל הצופים. אחד המראות המקוממים בעיני הוא נער או נערה מתייצבים בתרנגוליות מול חבר או חברה, ובחיקוי מתבטל, כאילו צפו אתמול באיזה שטותון פלסטי חסר מוח, פולטים לעברו ”כאילו דאאא". כבר עדיף שהיו הולכים מכות.
 
שלא לדבר על שלטי פרסומת שזנחו את העברית לחלוטין ועברו לשפה האנגלית באופן טהור. המותג באנגלית, הסלוגן באנגלית, רק הצרכן עוד דובר מעט עברית, אבל תנו לו עוד שתיים־שלוש סדרות (ורצוי עם צחוק מוקלט), והוא ישכח את השפה העתיקה הזאת, נו, ווטס איט'ס ניים, היברו. ומכיוון שהמצאי העברי לא יכול להתמודד עם הכמויות שמגיעות מאמריקה, ויש מי שנפשם הרכה אינה עומדת בשידורי ויוה וערוצי בוליווד, אי אפשר שלא לברך על הצטרפותה של סקנדינביה למסך שלנו.


מצייתת לכל הכללים האמריקאים הנדושים. "חוקר המקרים האבודים". צילום: באדיבות יס

אולי בפוליטיקה הם מנוולים, אבל ביצירה הם לא רעים כלל. הסרט הדני ”חוקר המקרים האבודים" הוא בדיוק היפוכה של התזה שמסקנדינביה תבוא הישועה. הנופים אומנם שונים, השמיים מעוננים תמיד, צלילי השפה מוזרים ומענגים, אלא שמכאן ואילך ”חוקר המקרים האבודים" מסתדר בשלשות ומתחיל בעצמו לצעוד לפי השטנץ, לפי כל כללי וחוקי הסרט האמריקאי.

קארל מורק הוא זאב בודד, בלש משטרה שלא עובד לפי הספר, שמסתבך עם מפקדיו עד שהוא מושעה ונדרש להשאיר את התג שלו על שולחן הקפטן, אבל מורק אינו מוותר וברגע האחרון, אחרי קטטה עם הפושע, מציל את הקורבן ממוות. אין הפתעות ב"חוקר המקרים האבודים". אין תפניות בעלילה המתקדמת בקצב אחיד של חייל בתפקיד, שמאל, ימין, שמאל, ימין. קצת מסבכים את החיים.

פתאום מתברר שאחד לאסה הוא בעצם לארסון. זה מקסימום התחכום שצפוי לכם. איפה זה ואיפה ”הגשר"? באמריקה היו סוגרים את הסרט הזה בפרק אחד של ”CSI". אם בדנמרק לא ייזהרו, גם הם יתחילו לשרשר ”CSI" לעולם. ואז לאן נשלטט אנחנו? ל"בוליווד"?
"שנים של חיים בסכנה", ימי ג'־ה', החל מ־1.13, הוט 8
הנה הבעיה הגדולה של התחממות כדור הארץ, אפילו יותר מההתחממות עצמה - היא לא סקסית. לפחות לא בטלוויזיה. היא לא איזו קים קרדשיאן מתפשטת, לא רצח מחריד. היא גם לא החליפה החדשה של קייט מידלטון. חצי עולם בכלל משוכנע שמדובר בקונספירציה של השמאל. אומרים להם שאיים באוקיינוס השקט נעלמים תחת מי הים העולים, והמילים נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהאוזן השנייה. הם אומרים "כן, בטח" והולכים לכרות עוד יער. 
 
בעצם מלבד הדיירים של האיים הטובעים בים שנאלצים לברוח מבתיהם, ועוד כמה מדענים, העולם לוקח את התחממות כדור הארץ די ברגוע. למה מי סופר כמה ילידים טובעים? ממילא הם בטח אוכלים אחד את השני לצהריים. ”שנים של חיים בסכנה" היא הפקה יוצאת דופן של חבורת ידוענים מלאת חרדה מפני האסון האקולוגי המתרגש באורח דוהמשמעי על ראשינו.

המפיקים ג'יימס קמרון וג'רי ויינטראוב חברו לארנולד שוורצנגר, וביחד עם השחקנים הריסון פורד, דון צ'ידל והעיתונאי תום פרידמן, יצאו למסע סובב עולם בחיפוש אחר עקבות ההתחממות הגלובלית והנזקים שכבר סופג הכדור שלנו בשל התנהגותם חסרת האחריות של תושביו. 



סרט מצוין ומרתק. שוורצנגר ב"שנים של חיים בסכנה". צילום: באדיבות הוט


התוצאה הלא פחות ממרתקת מנסה ומצליחה לגבור על האפרוריות המוכרת בדרך כלל של סרטי איכות הסביבה. הקצב מעורר הזעזוע שבו נכרתים יערות אינדונזיה, שכבר לא יקלטו את הפחמן הרעיל שלנו, מקבל משנה תוקף כשאת הנזק היומיומי מתאר הריסון פורד המרחף במסוק מעליהם. תשומת הלב של הצופה הישראלי בוודאי נמשכת למסך, כשפרידמן מגלה כי למלחמת האזרחים בסוריה קדמה בצורת נדירה ארוכת שנים, והתעלמות שלטונו של בשאר אסד מסבל האזרחים הולידה זעם, שבעצמו הוליד את ההצטרפות המהירה של ההמונים להתקוממות ההמונית ולהרג שנמשך במלוא עוצמתו עד היום.

ועוד יותר מרתקת הבצורת הנדירה ארוכת השנים שהכתה אזורי ענק בטקסס, שם נאלצו חקלאים להפסיק לעבד את האדמה ולחסל את מרבית עדרי הבקר שגידלו. מפעלים נסגרו ועיירות משגשגות הפכו לשממה. סיבת הבצורת, לדעת מרבית התושבים המקומיים (רובם דתיים חברי הכנסייה האוונגלית), הייתה רצון האל.

כל ניסיון לקשר את ההשתנות החדה במזג האוויר להתחממות כדור הארץ נתקל בחומה של דחייה וזלזול. רק משהחלה מדענית מקומית - אוונגלית בעצמה ולא ח"ו איזו שמאלנית מופקרת מהמזרח - לעבור בין התושבים ולהסביר כיצד מתחממת האטמוספירה, החלו המקומיים להשתכנע שאולי ידו של אלוהים הניעה את המהלך, אבל יש דברים שגם ביכולתם לעשות כדי לצמצם את ההתחממות הגלובלית. עוד סרטים רבים מצוינים כמו זה יידרשו, ולאט לאט, וככל הנראה בכאבים רבים, העולם ילמד להתנהג.