מיסטר ביג

השעון הורה על עשר דקות אחרי אחת לפנות בוקר. בטלוויזיה, בערוץ 2, התאיידו להן לאטן כותרות הסיום של הסרט "תייר מזדמן", שהחל אי שם ב־22:30 בלילה. אחרי למעלה משעתיים וחצי, שכללו את הסרט עצמו ומקבצי פרסומות אינסופיים, ויליאם הרט, ככל הנראה, הצליח סוף סוף למצוא אהבה, ואני דהרתי לסלון לפגוש את הגיבור שלי, האדם שלמוצא פיו חיכיתי שבוע שלם, הלא הוא בלאקאדר, או בעברית "הפתן השחור". עד היום אני זוכר את רעמי הצחוק הבלתי נשלטים שלי בכל פעם שאותו גיבור פער את פיו, פלבל בעיניו ורקם עם חבריו, השוטים אפילו יותר ממנו, מזימות ערמומיות שכשלו בזו אחר זו.

מכל הסדרות הקומיות שבעולם, כולל "המלון של פולטי" האלמותית (עם מנואל האומלל וג'ון קליז על סף התמוטטות עצבים), הייתה "הפתן השחור", שכתבו ריצ'ארד קרטיס ורואן אטקינסון, האירוע המצחיק ביותר שנתקלתי בו בטלוויזיה. 

זו הייתה הסדרה המופרעת ביותר והמופרכת ביותר שראיתי, משום שאותו אדמונד בלאקאדר צץ לו, בכל אחת מארבע העונות שלה, בכל פעם במאה אחרת, לא שום הסבר מניח את הדעת. בתחילה היה בנו של המלך הבדיוני ריצ'ארד הרביעי (המבוסס באופן חופשי על דמותו של ריצ’רד משרוסברי, דוכס יורק) במאה ה־15, אחר כך היה לורד בחצרה של המלכה אליזבת הראשונה בפאתי המאה ה־ 16, לאחר מכן היה משרתו האישי של הנסיך שיהפוך למלך ג'ורג' הרביעי במאה ה־ 19 , ולבסוף, היה סרן בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה בתחילת המאה ה־ 20 .
 

אטקינסון היה בלאקאדר ובלאקאדר היה אטקינסון, שהפגין איכויות יוצאות דופן כשגילם את הפתן השחור כאידיוט מושלם, דביל מוחלט, אפס מאופס, רשע מרושע, ובמיוחד חדל אישים, שכל מה שהוא נוגע בו, כולל כמובן משרתות כעורות, נחרב, נהרס, משתבש וגורם לנזקים בלתי הפיכים לממלכה הבריטית הגאה. שם, בסדרה הזאת, לאורך שנות ה־ 80 , לצד יו לורי (שנים רבות לפני שיהפוך לד"ר גרגורי האוס), קנה אטקינסון את עולמו והפך לאחד הקומיקאים המבוקשים והאהובים באנגליה של תאצ'ר, דווקא באנגליה של תאצ'ר, שסיפקה כל כך הרבה יגון וצער וחוסר אונים. אז מה יותר טוב מלשתות ולצחוק ולשכוח מכל הצרות.
 

אטקינסון, הידוע גם כ"איש בעל פני הגומי", חוגג בימים אלה 60 שנה להיוולדו בקונסט, קאונטי בדורהאם, שבאנגליה, לזוג החוואים אריק אטקינסון ואלה מאי ביינברידג', כצעיר מבין ארבעה אחים. משפחה בריטית טובה. בילדותו סבל מאוד מהצקות חוזרות ונשנות בגין עיניו הבולטות ומלעג מתמשך על אוזניו הגדולות, והקולנוע היה המקום שבו יכול היה לחלום ולצחוק בסרטיהם של הקומיקאים הגדולים באמת, ובהם צ'ארלי צ'פלין ובאסטר קיטון. 

בגיל 20 , בקווינס קולג’ השייך לאוניברסיטת אוקספורד, היה נראה שזה הקטן יהיה מהנדס חשמל. אלא ששם נזרעו זרעי הפורענות. לא רק שהשתתף בהצגות של קבוצת תיאטרון ניסיונית, הוא גם כתב מערכונים וגרם לקהל שצפה בו להתפקע מצחוק. ואז פגש את קרטיס, זה שעמו ישתף פעולה בתחילת העשור הבא בכתיבת פרקי "הפתן השחור". אבל עוד קודם לכן, ב־ 78 ', זכה אטקינסון, רק בן 23 , לתוכנית רדיו ב־בי.בי.סי  ולאחר מכן השתתף, ככותב וכשחקן, בתכנית הסאטירה הרצחנית "לא חדשות השעה 9", שנקראה בישראל של הערוץ הראשון והיחיד "מבט הפוך", הומאז' למהדורת החדשות עם חיים יבין. ואז הגיע "הפתן השחור". הסדרה אומנם הצליחה מאוד באנגליה ורכשה לה קהל מעריצים מושבע שהלך וגדל בכל עונה, אבל בארה"ב ובמקומות אחרים התקשו להבין, או לקבל, את ההומור המטורף. אטקינסון רצה לשבור את תקרת הזכוכית ולכבוש את העולם. הוא היה זקוק לגיבור חדש.

דביל מוחלט ואפס מאופס. אטקינסון ב"פתן השחור" (צילום: bbc) 

ב־ 1 בינואר 1990 צנח מהשמיים החייזר האנושי מר שעועית, הידוע לנו, כמיסטר בין, על ז'קטו האפור, מכנסיו הקצרים מדי, עניבתו המוקפדת ושיערו העשוי. מיסטר בין היה יורשו של הפתן השחור, הדמות האולטימטיבית של שנות ה־ 90 , משום שההרס הנורא שגרם והתסבוכות האיומות שאליהן נקלע לא אירעו בשל ערמומיותו לכאורה, אלא רק משום חוסר הבנתו את העולם שבו הוא חי. הוא היה הזר, המשונה, המרוחק, הבלתי מובן (אולי גם משום שלא דיבר אלא רק מלמל הברות בלתי ברורות), בדומה לאטקינסון עצמו כשהיה תלמיד בית ספר. מיסטר בין החף מגינונים או נימוסים היה מצחיק עד אימה ואהוד בכל מקום שבו הסדרה שודרה.
 

המערכונים על חייו המוזרים של מיסטר בין, אותו גבר מתיילד שקשור בעבותות אהבה לטדי, דובון המחמד שלו, היו להצלחה אדירה (18 מיליון צופים בכל

פרק), שהפכה גם לסרטי הקולנוע "מיסטר בין" ו”החופשה של בין" ולהופעה בלתי נשכחת בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 . בלאקאדר לא היה רק אבי סבו של מר שעועית אלא גם קרוב משפחתו הבזוי של המרגל חסר התקנה ונטול הכישורים ג'וני אינגליש (פרודיה על ג'יימס בונד), גיבורם של שני סרטי קולנוע בכיכובו של אטקינסון, "ג'וני אינגליש" ו"ג'וני אינגליש חוזר". ולחשוב שהכל החל בסדרת פרסומות עבור חברת אשראי שבהן השתתף אטקינסון.
 

רבים זוכרים את אטקינסון מהופעתו ככומר מבולבל בשובר הקופות הבריטי "ארבע חתונות ולוויה אחת", ואולי גם מ"ארוך ומשגע" ו"אהבה זה כל הסיפור" וכן קומדיות אחרות הרבה פחות חשובות. הוא גם הופיע בלא מעט הצגות תיאטרון, השתתף במרוצי מכוניות (בתפקיד הנהג, למקרה שתהיתם), נשוי כבר 25 שנה לאותה אישה, סונטרה סאסטרי, והונו נאמד ב־ 100 מיליון ליש"ט.
 

לפני כעשור טען הצהובון הבריטי "דיילי מייל" כי אטקינסון סובל מדיכאונות וכי אושפז בקליניקה לטיפול במצבו הנפשי, ואטקינסון, שהכחיש את הדברים, תבע את המגזין וזכה במשפט. כך או כך, אטקינסון כנראה ידע בקריירה רגעי אושר רבים. הוא כוכב ענק בארצו וברחבי העולם בשל הווירטואוזיות הפיזית שלו, המימיקה המרהיבה, יכולתו להביע את עצמו בשלל צורות ודרכים, ואולי יותר מכל - האנושיות הטבועה בו ובכל אחד מהגיבורים, שלא לומר לוזרים,

שגילם לאורך הקריירה הנפלאה שלו. 

בפרק האחרון של העונה הרביעית של "הפתן השחור" נגזר על בלאקאדר בן המאה ה־ 20 לצאת לקרב עקוב מדם, שיהפוך לטבח של ממש, במלחמה חסרת תכלית שאיש אינו זוכר מדוע התחילה ובוודאי שלא מצליח לראות את סופה. זו אחת האפיזודות המרגשות והמטלטלות שהוקרנו בטלוויזיה וכל כולה מחאה חריפה כנגד מלחמות באשר הן, גנרלים מושחתים היכן שלא יהיו, כמו גם שיר הלל לשלום ולתקווה. כשסרן אדמונד בלאקאדר, בלית ברירה, עוזב את המפקדה ויוצא למות בקרב, הלב נקרע והעין דומעת והפה כבר אינו צוחק.