לבושה לרצח: ויולה דיוויס חיכתה שנים לדמות של אנליז קיטינג

"אני תמיד מקבלת שיחות טלפון שבהן נאמר לי: 'יש לי פרויקט גדול בשבילך. את הולכת להיות בשורה אחת עם ונסה רדגרייב, ג'וליאן מור ואנט בנינג'. ואז אני מקבלת את התסריט, ויש לי תפקיד שנמשך עמוד או שניים". כך הסבירה ויולה דיוויס בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס" מדוע - למרות הרקורד המפואר שלה - היא מתקשה למצוא תפקידים שהולמים את כישוריה.

לאורך 30 שנות קריירה, הרבתה דיוויס לשחק דמויות טיפוסיות של נשים שחורות: אמא מכורה לקראק ב"אנטואן פישר", אמא לילד שנחטף ב"אסירים", ואמו של ג'יימס בראון ב"עלה למעלה". אפילו הדמויות ששיחקה ב"ספק" ו"העזרה" - שהקפיצו אותה לליגת העל וזיכו אותה במועמדות לאוסקר - לא בדיוק חרגו מפס הייצור הזה.

בגיל 49 החלה דיוויס לתהות איך זה שאין תפקידים בשרניים, סקסיים, אנטי מאמי, עבור נשים בשיא בשלותן. ואז, כמו לפי הזמנה מראש, הגיע הטלפון משונדה ריימס, המלכה הלא רשמית של המסך הקטן, ומי שהגדירה מחדש את דמות האישה השחורה על המרקע, לעשות את התפקיד הראשי ב"המדריך לרצח".

בדומה לד"ר מירנדה ביילי מ"האנטומיה של גרי" ואוליביה פופ מ"סקנדל", גם אנליז קיטינג, פרופסור למשפט פלילי, אותה בראה ריימס על פי מידותיה של דיוויס, היא אישה שחורה ומצליחנית, חזקה ואסרטיבית, שלא תלויה לפרנסתה בגברים. בקיצור, דמות שעושה שירות נפלא לכל אותן נשים שחורות, שמודל החיקוי שלהן הייתה קלייר הקסטבל מ"משפחת קוסבי".

אלא שבניגוד להקסטבל השמרנית והמוסרנית, קיטינג היא חסרת מצפון ועכבות, מייצגת את הפושעים הגדולים ביותר, לוקחת תחת חסותה את הסטודנטים המצטיינים שלה תוך הבטחה לשנות את חייהם. אלא שבפועל הם מוצאים את עצמם מעורבים ברצח.

"אנחנו לא תומכות יותר, אנחנו לא מחנכות, ואנחנו לא מיניות. אנחנו שום דבר מזה. שונדה אפילו לא מתנצלת על כך, או עושה מזה ביג דיל. אז הצופה פשוט שוכח, ואנחנו יכולים לזרום עם הסיפור", מבהירה דיוויס. "התפקיד הזה נטע בי המון תקווה שלא הכל אבוד, וצריך לחפש כל הזמן ולא להתפשר על מה שמציעים לך. אני מאוד אוהבת את המסתוריות העורמה של אנליז. את זה שהיא לא מתחנפת ולא דופקת חשבון לאף אחד. היא אישה בכל רמ"ח איבריה, אפילו פגיעה, ואני שמחה שהתפקיד הזה הוציא אותי מאזור הנוחות שלי".

בעקבות שידורה של "המדריך לרצח" בארה"ב, פרסמה אלסנדרה סטנלי ב"ניו יורק טיימס" מאמר דעה שנוי במחלוקת, שחלק מחמאות לדרמת הפשע, אבל תיאר את ריימס כ"ככלבה שחורה זועמת", ואת דיוויס כ"לא יפה קלאסית".

ההצהרות הנ"ל העלו חיוך רחב על שפתיה של דיוויס, שאמרה בתגובה כי "הצהרות מהסוג הזה מלוות נשים שחורות משחר ילדותן. זו תווית שמדביקים לך ואני שמחה על ההדים שהמאמר הזה עורר. זה מצביע על העובדה שאנחנו חלק מרגע גדול בהיסטוריה. קיבלתי ים הודעות תמיכה על אמירותי. הכל לטובה".