לונדון ספד לקירשנבאום: "איבדתי חבר ללא תחליף, זה מאד כואב"

"איבדתי חבר ללא תחליף. לא יהיה לי עוד אחד כזה. זה מאד כואב", אמר לונדון. כשנשאל על ידי המראיין, אלון בן דוד, על גורלה של התוכנית הזוגית, אמר: "מוקדם מדי לדבר על זה אבל בוודאי שאני לבד במובן הרחב של המילה. יש לי חברים, אבל מוטי היה לו תפקיד מאד מסוים. היה אח חכם, מצחיק. ידענו לנהל את היחסים שבינינו כמו תחרה, בזהירות, לא לדקור את האצבע כי שנינו אנשים בעלי גאווה והצלחנו בזה באופן מיוחד, אפילו מפליא. זה לא יקרה עוד פעם".

כשנתבקש לחשוב אמר לונדון: "הלוואי שהייתי שנון כמוהו. הוא היה מוצא מילים. אנחנו תמיד התבדחנו על זה כשאנחנו הולכים לאולפן, הנשים בצוות שלנו מלוות אותנו במבט חומל ואומרות אוי ואבוי עוד מעט שניהם יפלו ונצטרך להנשים אותם והגברים בערוץ 10 אומרים מתי הבני זונות כבר יפלו ונוכל להיכנס לאולפן במקומם והתשובה שלו הייתה שאנחנו לא מתכוונים לצאת מהאולפן אלא שיוציאו אותנו עם הרגליים קדימה מחוברים לאינפוזיה ועוד דבר חשוב מאד - פתטיות היא מקור לגאווה. אנחנו לא נפחד להיות פאתטיים ולא נעזוב בשיאנו".

אין שום ספק, האיש היה מהילה מאד מעניינת של סנטימנטליות ורומנטיות מצד אחד ואירוניה מצד שני. זה מה שיצר את ההומור שגם כשהוא היה גם צורב מאד, היה מסופג באהבת ישראל. הוא היה אוהב עמו, כאב את כאביו, כעס בגלל דברים שחשב שמכערים אותה. הוא היה איש מאד מורכב. מי שיתאר אותו כמלאך לא יעשה איתו צדק. הוא לא היה מלאך", אמר לונדון, "היתה בו מידה מסוימת של רשעות ומידה מסוימת של גאווה, אבל גם מבט פנימה, הוא הכיר את עצמו. הוא הבין מיהו, הוא הבין מה ערכן של מילות שבח, וכן, המלאי שלהן מוגבל. הוא היה די מגחך כשהוא היה רואה את כל ההמולה מסביבו. בעיקר את ראשי המדינה מספידים אותו במילים שאולי כתבו להם הקופירייטרים שלהם".