הגורן האנושי: די לצביעות, כולנו רוצים להיות צעירים, יפים ורזים יותר

העניין הציבורי העצום בסוגיה הזו מעיד על מצב אמיתי וכאוב באמת, של נשים ישראליות שלא יכולות לשאת יותר את תכתיבי החברה ביחס למראה חיצוני ולאידיאל היופי. זה נושא חשוב, שמשפיע גם על נערות צעירות, ולמעשה על כולנו. אבל בהצגה של הנשים הספציפיות האלו כגיבורות, או כקורבנות, יש משהו צבוע. ואפילו מגוחך.
 

הסיבה העיקרית לדיבור שהתפתח סביב קרין גורן, אחרי שנצפתה בפרק הראשון של תוכנית הבישול שבה היא שופטת, לא הייתה שהיא שמנה אלא שהיא השמינה. גורן היא פרצוף מוכר לצופי הטלוויזיה, ולכן הם שמו לב לשינוי במשקלה. בדיוק כמו במקרה של מיכל צפיר, רק הפוך. בהיותן דמויות טלוויזיוניות - מדיום המבוסס על מראה, להזכירכם - רק טבעי שאנשים ידברו על ההופעה החיצונית שלהן. בואו לא נתייפייף. כשאדם שאתם מכירים מעלה במשקל באופן ניכר, אתם תדברו על זה ביניכם. בוודאי כשהוא אדם מוכר, ועוד כשהמקצוע שלו הוא בישול.
 

זה לא אומר, כמובן, שכל התבטאות בעניין היא לגיטימית. וחלק מהדברים שנכתבו על גורן הם דוחים ומעליבים. ונכון, נשים בטלוויזיה סובלות מההערות האלו יותר מגברים. אבל זה רק שיקוף של החברה שלנו, שבה מצפים מנשים להיראות טוב ומטופח יותר (למרבה הצער וחוסר ההגינות).
 

אבל אם כבר מדברים על חוסר הגינות - קרין גורן ומיכל צפיר הפכו מראש לדמויות מוכרות הרבה בגלל המראה החיצוני המצודד שלהן. הן מוכשרות בתחומן, אבל אם הן לא היו עוברות מסך, לא הייתם נחשפים אליהן. שזה, כשלעצמו, לא הוגן. מדוע נשים מוכשרות אחרות לא יכולות לזכות בחשיפה ולהפוך לגורו של בריאות ותזונה רק משום שהן נראות פחות טוב? 
 

השאלה הזאת מגיעה לאבסורד אמיתי במקרה של איילת זורר. שחקנית מוכשרת ובחורה יפהפייה, שבמשך למעלה מ־20 שנה התפרנסה מצוין הודות לנתונים החיצוניים שלה. היא הייתה מאוד־מאוד רזה, מאוד־מאוד מטופחת ומאוד־מאוד שונה מהאישה הישראלית הממוצעת, שאמורה לרכוש את הבגדים שהיא מדגמנת. אבל לאורך כל השנים האלה לא שמעתי ממנה אמירות בדבר הקריטריונים המוגזמים והלא ריאליים של היופי, שאותם היא שירתה כדוגמנית. האמת היא שגם לא שמעתי ממנה תלונות על היחס שלו זוכות דוגמניות מבוגרות. ואולי בצדק. כשאת נכנסת לתוך עולם שטחי וחלול, שמקדש רק את המראה החיצוני, קצת מגוחך לבוא ולהתלונן על חוסר הגינות. הרי זה לא הוגן מלכתחילה, שאת יפה והאחרות לא. ולכן זה טבעי לגמרי, בעולם המושתת על יופי ונעורים, שכשאת מגיעה לגיל 45 מבקשים להחליף אותך בדוגמנית צעירה יותר. בדיוק כמו שאת החלפת מבוגרות בצעירותך.
 

ועדיין, ברגע שבו חברת גולברי החליטה להיפרד מזורר (ועשתה את זה באופן כושל מבחינה תקשורתית), היא הפכה לסוג של גיבורה. זורר אפילו נבחרה להוביל את קמפיין יום האישה של נעמ"ת, שיושבת הראש שלה אמרה בראיון את הדברים הבאים: "המקרה של אילת זורר מלמד את כולנו שיעור על עוצמה נשית. ואנו, הנשים, חייבות להעביר שיעור לחברות האופנה שמשליכות את רובנו, הנשים ה'רגילות', אלו שאינן תואמות את מודל היופי כפי שהן רואות אותו". איילת זורר כמייצגת הנשים ה"רגילות"? בחיאת רבאכ. 

האמת היא שכולנו רוצים להיות צעירים, יפים ורזים יותר. זו שאיפה שטחית, שאולי ניזונה גם משטיפת מוח, אבל היא גם טבעית מאוד. ולכן לגיטימי לומר על דמות מוכרת (גם של גבר) שהיא השמינה או התבגרה. ולחלופין, מגוחך להכריז ש"בשבילי, היא הכי יפה בעולם".