פרומו לאפוקליפסה: "עשרה מיליארד" מסביר כמה זמן נותר לנו לחיות

בעצם אנחנו יודעים כמעט כל מה שמסופר בסרט "עשרה מיליארד". הדמות העיקרית בסרט, פרופ' סטיבן אמוט, מנהל מכון המחקר החישובי של מיקרוסופט בקיימברידג', מחדד את הבעיה. מלקט את כל מופעיה של המחלה. והתוצאה מפחידה. לפני 10,000 שנה, מתחיל אמוט את הדרך, חיו על פני כדור הארץ מיליון בני אדם. במהלך המאה ה־19 חצתה האנושות את קו המיליארד הראשון. בשנת 2000, אז החלו מדענים להבחין שהאקלים משתנה, חיו על פני כדור הארץ שישה מיליארד בני אדם. קצב הריבוי הואץ מאז, וכיום חיים על פני הכדור שבעה מיליארד. בשנת 2050 יחיו על פני כדור הארץ עשרה מיליארד בני אדם. בסוף המאה הנוכחית כבר יהיו פה 28 מיליארד.

מגיע לנו נביא זעם מוצלח יותר מסטיבן אמוט. לפחות במובן התיאטרלי של המילה. קולו חדגוני, פניו כמעט לא נעות, גם ידיו לא. הוא לא אוחז במטה ביד, ומים לא יוצאים מן הסלע כשהוא מתאר כיצד הולכנו את כדור הארץ אל חורבנו. כיצד כבר עתה אין בידי כדור הארץ לכלכל, להשקות, להעניק לנו אוויר צח ובריא וקרקע יציבה תחת הרגליים. ובשנת 2050, הוא מספר, הצרה תהיה גדולה יותר. ובסוף המאה אנחנו פשוט ניפול מכדור הארץ. כלומר, מי שלא ייחנק מחוסר חמצן, יגווע ברעב ובצמא, יתבשל תחת אפקט החממה וייהרג במלחמות על משאבי טבע. מי מבני המשפחות שלנו - בנים/בנות, נכדים/נכדות וכיוצא באלה אהובים עלינו - שיצליחו להגיע לאותם ימים קודרים, יהיה להם רע מכל כיוון.
 

כדור הארץ פשוט לא יכול לסחוב. לא יכול לשאת את הבעיות שאנחנו מעמיסים עליו. העלים שעל העצים ברחבי עולם מתקרבים כנראה לנקודת קצה יכולת ספיגת דו־תחמוצת הפחמן שלהם. המדענים טרם הצליחו לפענח כיצד יתנהגו העלים בנקודת המקסימום וכיצד יושפע מחזור דו־תחמוצת הפחמן בעולם כתוצאה מכך. אבל את העיור ובירוא היערות אנחנו ממשיכים בלי הרף. מספר המכוניות על כבישי העולם גדל במיליונים - כל 20 שנה פי שלושה. טריליוני ליטרים של מים משמשים להכנת ההמבורגרים שלנו ולגידול העופות לשניצלים. הקרחונים בקטבים נסוגים לאחור. בורות גז מתאן שהיה קבור מיליוני שנים תחת הקרח, שלעתים קוטרם מגיע לקילומטר שלם, נחשפים, והגז, מקור חימום האטמוספירה הרע והרעיל ביותר, משתחרר ונוסק לשחקים. 
 

אנחנו בצרות, אומר נביא הזעם השקט, בצרות צרורות. בצורת שהתרחשה ברוסיה בשנת 2012 הביאה לאמברגו על ייצוא החיטה, שהוליך למהומות בארצות שהסתמכו על השוק הרוסי, ובסופו של דבר הגיע האביב הערבי שאת הזעזועים העולמיים שחולל אנחנו חשים היטב. 
 

והעולם, אומר סטיבן אמוט, עסוק בפוליטיקה. עוצמתו של מצב החירום שבו אנחנו נתונים פשוט אינה חודרת לקודקודים. המנהיגים נפגשים לוועידה מדי מספר שנים, מסכימים על איזו פשרה שאינה מוליכה לשום מקום, בעוד שלכדור הארץ נחוץ שינוי מחשבתי והתנהגותי בממדים שלא ידענו כמותם עד כה. צריך לחשוב אחרת, לחלוטין אחרת, אומר/לוחש הנביא. בשימוש באנרגיה ובפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים, בהתפלת מים, בצריכת מזון שגידולו ועיבודו אינם פוגעים בסביבה. 
 

קשה לבלוע את הסרט "עשרה מיליארד", משום שהוא אינו עשוי היטב מבחינה טלוויזיונית, משום שהנושא הזה זקוק לבעיטה בישבן שתעיר אותנו, ובעיקר מכיוון שהוא לא מאפשר לנו להתחמק מהעובדה המרה שאנחנו משגרים את ילדינו ונכדינו לעבר עתיד שחור. נוח הרבה יותר לשלטט לערוץ אחר, סימפתי יותר. בוודאי כשקילוגרם של מצות מכבידות, שאנרגיה רבה נדרשה להכנתן, משקשק בבטן.
 

העולם כולו חייב להתגייס, אומר פרופ' אמוט, למאמץ משותף להצלת הכדור שעליו אנחנו חיים. המאמץ חייב להיות עצום כל כך, מקיף כל כך, עד כדי שגם הגבלות על הילודה חייבות להיות מושתות. אבל האינטרסים כה רבים ושונים, הוא אומר, שהסיפור הזה פשוט גדול על העולם. אז מה יהיה, הוא שואל ועונה: יהיה רע. נדפקנו. חג שמח.

בעקבות מאבקו של שר הבריאות יעקב ליצמן בהמבורגר של מקדונלד'ס, החליטה החברה המפיקה את ערוץ הבריאות, ענני תקשורת, לפתוח את השידורים לכל הצופים ללא תשלום. מכיוון שאינני יודע את מספר הערוץ (בממיר של הוט), עלה במוחי רעיון: ברוח החג, מדוע לא אצא לטיול במרחבים הפרועים של השלט. לא באזורים המעטים הקבועים שלי אלא באלה שאני משלם עליהם בנדיבות אבל לעולם לא מגיע אליהם. נראה מה אמצא בדרך. 

אז נעלתי נעלי הליכה, שמתי על עצמי תרמיל ומימייה, לקחתי בידי מקל והתיישבתי בכורסה. הנה כמה מציאות נפלאות שהעליתי בידי.
 

ערוץ 27: אופרת סבון בפורטוגזית. נהדר כדי לענות מישהו. קושרים אותו כמו ב"התפוז המכני" מול מפל המילים האינסופי שנשפך מהמסך ולא נותנים לו לזוז. אחרי טיפול כזה הוא יחתום לכם גם על משכנתה.

 

ערוץ 28: אופרת סבון בטורקית. כולם עם שפם. מדברים לאט. חסר, לפחות מהבחינה הווקאלית, אפקט העינויים שקיים בפורטוגזית.

ערוץ 30: הערוץ הערבי המקומי. אין תרגום אז לא הבנתי מה אומרים, אבל כולם שם נראים מתכננים משהו, כאילו הם עובדים על המכרז בעפולה. אגב, אם מחפשים צדק, גם בכפר חב"ד היה מכרז קרקעות לפני כמה שנים וכל מי שזכה בו, תחזיקו את הנשימה, סורפרייז, סורפרייז, היו רק תושבי הכפר. איזו מקריות מרתקת.

ערוץ 31: E!, סוף־סוף ערוץ רציני. דיון תרבותי בהשתתפות חמישה טרנסג'נדרים שמבצעים את הניתוח הסופי. הדיון יורד לרזולוציה ברמה של עד כמה מקטינים פה, כדי שיישאר נעים שם. לא בטוח שאני זקוק לפירוט הזה. קדימה, לערוץ הבא.

ערוצים 65־61: אחרי חבילת ערוצי דיסקברי וספורט, ערוצי סקס. כולם בתשלום אז אני לא יכול להעיד על האיכות.

ערוץ 66: ערוץ קבלה. דווקא אחרי ערוצי סקס ממקמים ערוץ קבלה. לא בטוח ששני הצדדים מרוצים. וגם היה בערוץ הקבלה משל על ילד שמשחק "ג'ולס", ג'ולים, אבל את הנמשל לא הבנתי. כנראה משום שאני קטן מאוד בתורה.

ערוץ 68: ערוץ הכלבים. התוכנית: הרגעה לכלבים. תמונה כמעט דוממת של יאכטה במים ומשהו, אולי דג, שוחה על המקום לידה, כמעט בלי לזוז. אחרי עשר שניות כאלה הייתי מתחרפן, אבל חומי כנראה נרגע מזה. אין חתול. אין גנב. אין כדור להביא אותו. איזה מין שלווה ולא עושים שום דבר.

ע
רוץ 69: ערוץ מיסיונרי נוצרי. אצלנו הרבנים המטיפים נראים מרוטים כאילו ירדו מאוטובוס צפוף באמצע אוגוסט. מטיף נוצרי נראה באופן קבוע כאילו הוא נושא שלט על גבי החליפה הנוצצת שלו, שעליו כתוב "באתי לעשוק אתכם". 
 

ערוץ 39: בסוף מצאתי כאן את הבריאות. באמת היה טיול מרתק. כדאי לעשות אותו מדי פעם, לראות על מה אנחנו משלמים. חג שמח.