"בייק אוף ישראל", סער וגעש אמש מכל הלבה שנשפכה מעוגות "הר הגעש", אתגר שאיתו התמודדו 10 הזוגות המתחרים, לא בהצלחה גדולה. כל המתוק הזה כנראה עלה להם לראש וחירפן אותם לגמרי וחלק מהם רבו, צעקו והתעצבנו והיו על סף היסטריה מבלי שיהיה איזשהו ד"ר רבינוביץ בסביבה שיחלק כדורי הרגעה. רק בנס, אוהל הקרקס שצבוע בצבעי פסטל מתוקים, כיאה לתוכנית שאמורה לייצר שמחה לחיך ושבו מבצעים האופים המהוללים שלנו את תעלולי האקרובטיקה המרהיבים עם הקמח והסוכר, לא עף ממקומו בגלל האווירה הלוהטת ששררה בו. אף לא אתפלא אם כמה מהמתמודדים תהו בליבם מה עבר למאיה רביבו בראש כאשר המציאה את העוגה השטנית והמפחידה הזאת שכאשר שופכים לתוכה רוטב אדום הכול מתחיל לבעבע. אימל'ה. כאילו שחסר לנו צרות בלי הרי געש ולבה מתפרצת, ועוד מעט הגב' רביבו גם תמציא לנו עוגות טורנדו וצונאמי ומנהרות בעזה רחמנא ליצלן.
"את שורפת את השוקולד הלבן" צעק נדב למור שהתעצבנה שעובד לשעבר שלה מעיר לה, ומי הוא בכלל שיגיד לה איך מטמפררים שוקולד? "את לא תצעקי עלי, שמעת"? החזיר לה העובד לשעבר הלא פראייר בכלל. "תגידי, את סתומה?" צעקה עדן על אמה שבסך הכול רצתה לפרוש ניילון דק נצמד לשולחן האפייה. בפינת אפייה. אחר כך צעקה שלי על הרצל אביה: "נראה אותך כשידיחו אותנו, חכם גדול". ואני תהיתי היכן נעלם הערך: "כבד את אביך ואמך".
שומו שמיים. השוקולד הלבן מאן להשתחרר מהתבנית אחרי שהקפיאו לו את הצורה בפריזר. במקום שיחליק החוצה באלגנטיות ויישאר שלם בצורת עיגול, הוא נשבר או לא השתחרר בכלל, כמו שקרה למור הבוסית שדפקה ודפקה את התבנית על השולחן ועדיין דופקת אותה עד עצם היום הזה, הכול בגלל טמפרור לא נכון של השוקולד הלבן. ואני שואלת, למה בכלל לטמפרר ואח"כ להקפיא, אם אפשר פשוט לנגוס בקוביית שוקולד לבן As is ולתת לו להינמס בפה לאט ובתענוג עילאי? לא חראם לראות את כל השוקולד הנפלא הזה שבא בצורות שונות ומגרות, מאבד מצורתו וקורס ונמרח לכל אורכו על משטח האפייה, רק בשביל לאסוף אותו מחדש?
בסופו של יום, עם שיפוצים קלים פה ושם, בכל זאת יצאו עוגות, טעימות פחות או יותר, העיקר שהאדום המבעבע פרץ מתוכן החוצה בוואו גדול מכול אנשי הצוות, למעט 2 עוגות שקטות ועדינות שהעדיפו להישאר צנועות ומאופקות כמו האופים שאפו אותן: אלה ואביגיל, האחיות בעלות עיני השקד והשוטרים החביבים ליאור וגל שהייתי רוצה שרק הם יעצרו את מכוניתי בכביש, אם חלילה וחס עשיתי עבירת תנועה.
האתגר השני של הערב היה לבנות מבצק מהם עשתה המכשפה, עוגיות ל"עמי ותמי", מבנים מפורסמים בעולם. הזוגות החליטו ללכת על הביג בן, מגדל אייפל, הבית הלבן, הטאג' מהל, האמפייר סטייט בילדינג, הקולוסאום ברומא ועוד. לא ביג דיל. נראה אותם עושים את מגדל פיזה העקום כמו שאני פעם עשיתי מבצק סוכר. (בחלומות שלי כמובן).
אני חייבת להודות שכמי שלא תלתה תקוות גדולות בתוכנית כאשר צפיתי בה עוד בתחילת דרכה, אתמול לראשונה נהניתי מכל רגע וגם אצלי נשימתי נעתקה כאשר בחיל ורעדה ניסו צמד הגרפיקאים ניצן ושי להעביר את החלק האחרון של מגדל אייפל ולהדביק אותו לשאר החלקים. אהבתי את הרעיונות, היצירתיות, היד העדינה שמרכיבה את הדברים ואפילו את חבר השופטים, בראשם קרין גורן והאאוטפיטים הססגוניים שלה, שגם כאשר היא וחבריה מחמירים בביקורתם, הם עושים זאת בעדינות ורגישות. כפי שעשו כשהדיחו ונפרדו אמש מעדן ואמה ליאנה, האופות המתקוטטות, ואיחלו להן להמשיך לאפות עם הרבה להט כפי שעשו עד כה.
והלוואי שהחיים היו תמיד כל כך מתוקים, כמו עוגיות הג'ינג'ר ברד שבחרדת קודש ניסו אמני האפייה אמש להדביק אחד לשני וליצור מהם יצירות מופת.
