צבא קטן: "היחידה" לא מצליחה לספק אקשן או עניין

סירו מטהוניה ומרפי אמזלג את המדים והלבישו אותם בבגדי ספורט. גלחו את הרס"ר בנאי מ־98 אחוזים משפמו. מה קיבלתם? "גולסטאר". מקבצים אוסף אנשים לא שייכים למקצוע - זה ירוק, ההיא סגולה, אלה הסתכסכו בעבר - זורקים אותם לאיזה חור ובתוך לוח זמנים דחוס ומקוצר הם צריכים להפוך למקהלה או לקבוצת כדורגל או מה שלא יהיה. מכונה כזאת שמייצרת מה שלא יהיה, אבל זהה. מצד אחד דוחפים כסף, מצד שני יוצא ריאליטי. בסיבוב הקודם ייצרה המכונה את "גולסטאר", עכשיו פלטה לנו את "היחידה". 
 

אז מצדה האחד של המכונה הכניסו הפעם את רפי אמזלג. אי אפשר לטעות ברפי אמזלג, ועוד במדבר. ואת טהוניה, כבר מלכתנו טהוניה, ואת האויבת שלה עדי שילון, אז בטח שיהיה פה דם רע בשפע. ושמים את מושיק רוט בתוך טנק, והסטנדאפיסטים דובדבני וקובץ' והזמר אורן חן מעניקים ברוב חן פרשנות. והמכונה מערבבת וטוחנת וככה מצד שני יוצאת "היחידה".

הנה כמה מסקנות ביניים מהפרקים הראשונים של הסדרה.
 

אם ללמוד מהמשפט המושמע בידי מרבית המשתתפים, "באתי לתוכנית כי רציתי להיות בצבא" או "רציתי לראות איך זה להיות בצבא", ניתן להסיק שבזמן שמרבית בני גילם היו בצבא, המשתתפים כאן, מסיבה זו או אחרת, החמיצו את החוויה. כל כך חבל בשבילם.
 

סכסוך בריא הוא חלק מנשמת אפה של תוכנית כזו. אבל הסכסוך בין טהוניה לעדי שילון, אם לקבל או לא את החלטת מנהל הלהקה בעניין הרכב הזמרים בהופעה הראשונה, הוא סתם לא מעניין. ככל שההפקה תתאמץ להחזיק את המריבה בחיים, היא רק תלך ותשעמם. צריך משהו גלובלי יותר.

ומילה אחרונה בעניין, אם אפשר: את טהוניה ואדל לא הייתי בוחר למועדון הוויכוחים שלי. ועדי שילון יאכנע.

ארבע מדינות בארצות הברית כבר אישרו בחקיקה את השימוש במריחואנה לשם הנאה. שש מדינות נוספות מצויות בהליכים לקראת. חוק פדרלי אוסר אומנם את השימוש במריחואנה למטרות שאינן רפואיות, אבל ממשל אובמה הודיע באופן רשמי כי הוא יושב על הגדר - כלומר לא יילחם במדינות שהתירו את השימוש לשם הנאה. עכשיו העסק בידיו של הנשיא (או הנשיאה) הבא. ימשיכו לשבת על הגדר, או אפילו יאפשרו את השימוש, והזרזיף המתחזק יהפוך לשיטפון ירוק של ממש.
 

עכשיו באות המשמעויות. הסרט "מהפכת המריחואנה" מספר עליהן. קודם כל כסף. מיליארדים. הרבה מיליארדים. ובאמריקה היכן שיש הרבה מיליארדים הכרישים כבר מחככים סנפירים. חברות האלכוהול, הטבק והחקלאות הגדולות כבר עובדות זה כמה שנים על פיתוחים מבוססי קנאביס. זה שווה להם בזהב: מדונם קנאביס אפשר להרוויח פי 13 אלף מדונם גידולי תירס. ופי 43 אלף מפולי סויה. 

 

חברות הטבק כבר מייצרות סיגריות אלקטרוניות שבהן נוזל קנאביס. בקרוב בדוכנים. חברות המזון עובדות על שוקולד ממולא קנאביס, סוכריות ממולאות קנאביס, כל מה שיעלה על דעתכם ממולא קנאביס. 
 

צריך להחזיק מעמד עד סופו של הסרט הלא קצר הזה כדי לתפוס את מלוא עוצמתה של המהפכה. ולפחות בשוליה אפשר להיות בטוחים שנפגוש את המוצרים בפיצוציות שלנו. יהיה מאבק, תהיה חקיקת נגד, אבל החומר יהיה טוב.

"מחוברים+", הוט 3, סיכום עונה

צפיתי בפרקים הראשונים של העונה הנוכחית של "מחוברים+" והשתעממתי. חזרתי אל הפרקים האחרונים כדי לראות אם הם מעוררים בי תחושה של החמצה. שוב השתעממתי. הפורמט, כידוע, הוא אחלה פורמט - החיים כשלעצמם הם אחלה סיפור, אם כמובן תופסים נציגים מעניינים של החיים. לא כל אחד סיפור מוצלח. גם אם צירפתי לעניין את בן/בת הזוג שלי, קמתי, צחצחתי שיניים, התלבשתי, הלכתי לעבודה, רבתי עם שחר/הילה/ציפי, התפייסנו - זה לא בהכרח סיפור חיים שמחזיק את העיניים של הצופה פקוחות. 
 

אין לעניין זה נציג טוב יותר בעונה הנוכחית מאורן ברזילי, אבא של אלה, הגרוש של טלי שמר וסולן מופע הארנבות של ד"ר קספר. אורן, בן 42, מיטלטל דרך קבע בין תובנות רגשיות שעומקן הממוצע עשוי להרטיט את לבן של בנות 16 ("החלטתי להפסיק לתת לפחד לנהל את חיי"), וכשלרגע מתנתק הצופה מרצף האירועים והטקסט שעל המסך, ומפעיל את מערך הנוירונים הבוגרים במוחו, הוא עשוי בסבירות גבוהה לומר לעצמו, תגיד, מה זה הילדותיות הזו? למה זה בטלוויזיה שלך? למה אתה צופה בדבר הזה?

פחות או יותר סביב אותו ציר לא בוגר מסתחררים חייו של ניר פרידמן. ניר, מוזיקאי ושחקן בן 45, גר ביישוב הצפוני חד נס עם אשתו שחר רוזנצוויג ושתי בנותיהן. פרידמן רוצה להיות אמן - מוזיקאי זה טוב. זו בעצם הסיבה לכך שבנה את הבית בחד נס. הוא לא חלם על בית בחד נס. הוא פשוט עבר שם, והייתה חלקה למכירה, ואז הוא ראה בדמיונו איך הוא עומד על עמדת הדי־ג'יי בקומה העליונה ולמטה אנשים רוקדים, אז הוא בנה את הבית בחד נס. עברו שנים מאז ובינתיים האנשים עוד לא באו לרקוד, אבל את הארגזים פרידמן לא פרק, מלבד אחד שהוא הניח ליד המדפים, כאות למשהו לא ברור. 

פרידמן מוכן גם לשחק בסדרת טלוויזיה והוא אפילו משקיע כמה ימים וגם לילה אחד - לא חודשים או אפילו שנים כמו שעושים יוצרים אחרים - בכתיבת הסדרה, אבל מה לעשות, הסדרה נדחית. אז אולי, רק אולי, בינתיים יניח פרידמן ארגז נוסף ליד המדפים. מה זה הילדותיות הזו? למה זה בטלוויזיה שלך?

תסמונת הציר הקבוע חזרה כמעט אצל כל המשתתפים. דנה פאן לוזון יצאה לדרך כאישה המוכשרת והמרשימה והמוותרת בצער ובמודע על הקריירה שלה לטובת הקריירה של הבעל, והמשיכה לאורך כל העונה להגיר דמעות ולהתלבט באותה השאלה. 
 

השחקנית טל טלמון המשיכה לעופף בחלל, לקיים מערכות יחסים צולעות ולחולל סביבן את אותן חרדות הרסניות. תומר והילה היו צעירים ומתוקים מדי, אוהבים מדי, בעלי משקל קל מדי, מכדי לעורר עניין של ממש. ולציפי ורימה, מי שהתבררו כתותחיות היחידות בסדרה, הסוף היה טוב. לך תבנה דרמה עם סוף טוב.
 

"מחוברים+" נפלה העונה על בחירת הדמויות שלה. הן דומות מדי, שטוחות מדי, ילדותיות מדי. האפשרויות של "מחוברים+" הן כמעט בלתי מוגבלות ומי שבחר באלו של העונה האחרונה לא באמת המריא, לא באמת היה אמיץ, לקה פעם נוספת במחלה של לא לצאת מגבולות תל אביב. לא באמת, גם אם המצלמה נדדה לליאז' וללונדון ולחד נס. 
 

ראיתי את תחילת העונה. חזרתי להשלמה (ארוכה) בסוף העונה. לא מצטער על החלק שהחמצתי.