משפחת ישראלי: אם כבר אליטות, חכו כשתראו את ה''פוליאקובים''

בתחילת כל פרק של הסדרה “הפוליאקובים" מופיעה השקופית הבאה: “כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסדרה לבין המציאות מקרי בהחלט". ובצדק מוחלט. העלילות המופיעות בסדרת הריאליטי המשודרת כעת בהוט מופרכות בעליל. והדמויות, אף על פי שהן אנשים אמיתיים, מתוסרטות באופן גס וברור. אבל מאחורי כל ההצגה המכוונת הזאת נוצר - אולי אפילו ללא כל כוונה מצד יוצרי הסדרה - תיאור סופר־אותנטי של התהליכים שעוברים על התרבות הישראלית והחברה שלנו בכלל בעשורים האחרונים.

סיפורנו עוסק במשפחה ישראלית. אבי המשפחה, ישראל “פולי" פוליאקוב, היה מגדולי הבדרנים שפעלו כאן, והשתייך בכל רמ"ח איבריו למה שנהוג היום לכנות “האליטות הישנות". אשכנזי, תל אביבי מלידה, פנימיית הכפר הירוק, להקת הנח"ל, התרנגולים וכמובן הגשש החיוור. אותו הרכב־על, שבבחירות 1984 השתתף בתשדירי התעמולה של המערך. כמובן.

פולי הגדול הצליח יפה, וצבר - בשקט ובצנעה יחסיים, כיאה לאליטות הישנות - לא מעט כסף. חלקו זרם לווילה המשפחתית הגדולה בצהלה, שהיא הלוקיישן המרכזי בסדרה. ולא רק ברמה הפיזית. הווילה הזו היא שארית חלומותיהם של ילדי משפחת פוליאקוב, המייצגים דור שלם קצוץ כנפיים התלוי באופן מוחלט בהוריו ומנסה לגרד כל שקל שנותר מהמורשת המפוארת שלהם. הפוליאקובים הצעירים לא רואים בבית המשפחה מוקד של זיכרונות ילדות מאושרים אלא רק עגל זהב, שמכירתו הנחשקת תזרים להם מיליונים ותחלץ אותם ממצוקתם. ההשוואות למציאות הן אינסופיות. אם תרצו, זה ממש משל על אדמות הקיבוצים שהפכו ממשימה ציונית לגן עדן נדל"ני.

א־מ־מה, בצד של הקונים נרשמת הרבה פחות התלהבות. לקוחות פוטנציאליים המגיעים לדירה, ומייצגים באופן סטריאוטיפי את האליטות החדשות (צעירים, מזרחים, לבוש מוחצן), מתלוננים שהיא מוזנחת; והמתווך השכונתי הכל יכול, במשרדו הנובו־רישי, מנסה לשכנע את האחים לרדת מהעץ ולוותר על מיליונים. הסאבטקסט ברור. האנשים עם הכסף החדש לא ממש מתעלפים מהבית שלכם, ובכלל מכם. הם רוצים בעיקר את הקרקע, כדי לבנות עליה מחדש. ושוב, הסימבוליות.

אבל העימותים בין אליטות ישנות לחדשות לא עוצרים בפתח הווילה. הם חיים ונוכחים בתוך בני המשפחה עצמם. יעל, המצליחה והמפורסמת בין האחים, ולמעשה הדמות המרכזית מאחורי הסדרה הנוכחית, חצתה כבר מזמן את הקווים ואימצה גינונים סטריאוטיפיים ברורים של אליטות חדשות. היא בזה לעבודה קשה ואפורה, פגיעה משוועת בערכי תנועת העבודה, ומצד שני שמחה לנפנף בכסף הגדול שהיא מייצרת, לכאורה. לכן היא מתניידת במכונית ב.מ.וו חדשה ומנקרת עיניים; היא מוקפת בחברים כמו ציון ברוך ומושיק גלאמין, המשתייכים לצד היותר עממיקו של מפת הבידור הישראלי; אוחזת באמונות טפלות ואפילו נוסעת עם רינת גבאי לקבר הבאבא סאלי כדי לבקש סליחה על שפגעה בכבודו בסדרה “הכל דבש" (גם אם מדובר בסצינה מומצאת לחלוטין, הרעיון הכללי ברור). והכי חמור - היא ימנית, ומאוד מרוצה מהתפקוד של ביבי. “זיבי", כמו שאמה קוראת לו בחן.

אחיה של יעל, איתמר ואריאל, בזים לכאורה לפאזה החדשה שלה. כשהם מקללים את הגשם, הפוגע באזכרה לפולי, היא מזהירה אותם שבגלל קללות כאלה תהיה בצורת. זה הורג אותם. מה נהיה ממנה? אבל מתחת לפני השטח, ולא ממש עמוק, מתברר שהכל פסאדה. איתמר, האח הבכור והכאילו אחראי ושקול, נעזר בשירותיו המפוקפקים של מנטור הזוי במיוחד, שמעניק לו הוראות מפורטות ביחס להחלטות מהותיות בחייו. וגם ברור לגמרי שמאחורי החזות ה"רגילה", הוא היה נותן הכל כדי להיות מפורסם כמו אחותו. ואילו אריאל, האח הקטן, מתקשה להתקיים מהמוזיקה שלו, ובעצם חי על חסדיה הכלכליים של אמו. בקיצור, גם נושאי הלפיד של האליטה הישנה רחוקים מלהיות מושלמים.

מה שמביא אותנו לגברת הראשונה, שוש פוליאקוב. היא מוצגת - בסדרה לפחות - כאישה גזענית, נטולת כל סובלנות כלפי האחר, אף על פי שהיא לכאורה ליברלית, חיה על תהילת העבר ומקטרת מכל מה שקורה סביבה בהווה. בקיצור, שוש פוליאקוב היא בעצם השמאל הישראלי, מודל 2016.

על הסכין

1. מאוד מפתה להסתכל על “פרשת גידי אורשר" כעל אפיזודה אזוטרית של מבקר מזדקן. אבל היא לא. כי אם נשים בצד את ההסתה וההתלהמות של הפוליטיקאים שתפסו עליה טרמפ, האמירות של אורשר הן שכיחות מאוד, בחוגים שבהם הוא מתרועע. הן תמיד היו שם, רק שעכשיו - הודות לפייסבוק - הן נאמרות בגלוי. וטוב שכך. כי כדי לייצר פיוס אמיתי, כל החרא צריך לצאת החוצה.

2. הכרתם כבר את “פוקימון גו"? האפליקציה החדשה שכבשה את העולם תוך שבוע. הרעיון הוא שהמשתמש מסייר, בעזרת הסלולרי שלו, בסביבתו הקרובה, ואוסף פוקימונים וירטואליים המפוזרים בה. על הדרך הוא עורך סיור באתרי מפתח באזור, שמאפשרים לו לזכות בנקודות. זהו שלב חדש ומבורך באבולוציה, שבו הטכנולוגיה מוציאה את הילדים שלי מהבית, ולא להפך.

3. העונה השלישית של “ברוד סיטי" עלתה לשידור, ואני לא מפסיק להשתאות משתי הבחורות האמריקאיות־יהודיות האלה, אבי ג'ייקובסון ואילנה גלזר. למרות ההצלחה הלא צפויה שלהן, הסדרה ממשיכה להיות נשכנית, חסרת מעצורים לגמרי ובאותה נשימה גם מתוקה ומצחיקה להפליא. אל תחמיצו את פרק 3, עם הופעת האורח הקצרצרה והמענגת של וופי גולדברג.