אתמול, במקרה, ראיתי כותרת מצוינת באתר תקשורת שעסקה במאסטר שף: "מה מסתתר מאחורי המבט של רושפלד"? האמת היא שתמיד תהיתי על אופיו של האיש דרך המבט שמשתקף מעיניו. אמנם באוכל עסקינן, אבל האכילו אותנו בכל כך הרבה פסטה לאחרונה, בכל הצורות והמרקמים, שממילא מתערבבים בבטן ולא משנה כמה יפים או מוזנחים הם נראים על הצלחת, שאפשר לרגע לעשות אתנחתת רושפלד. לא פעם כשאני רואה איך הוא מתבונן באנשים המבשלים ומספרים את סיפורם, אני אף פעם לא יודעת מה הוא באמת חושב עליהם.
מהמבט של מיכל אפשר לדעת האם היא מסוקרנת, מאותגרת או מתרגשת. המבט החם והמחבק של חיים כהן תמיד מקרין אמפטיה וקבלה, גם אם המתמודד יהיה הכי שנוי במחלוקת. אייל שני, משורר האוכל הלאומי, מאוד צמא לדעת ולהכיר את סיפורי החיים של המתמודדים והוא יושב שם, פיו פעור ועוד מעט יפצח במשפט הזוי כמו: "זה כאילו כל הכפתורים לא מכוונים נכון, אבל כל הכפתורים הנכונים נמצאים".
האמינו לי שלקח לי בערך שעה לשנן את השורה הזאת כי אף פעם לא הייתי טובה בללמוד טקסטים בע"פ, אם לא הייתי מבינה את משמעותם. אייל תמיד ממציא את עצמו מחדש בעזרת דימויים שקולחים ממנו במין טבעיות בלתי נשלטת או ניתנת לריסון, באמצעות שרירים לא רצוניים של דמיונו הפרוע.
רושפלד, לעומת זאת, הוא חידה. עיניו תמיד משדרות את אותו מבט כחול ונייטראלי, נטול כל רצון להזדהות עם מתמודד כזה או אחר. אף פעם אי אפשר לנחש האם רושפלד מרוצה מהצגת היחיד שמישהו מריץ במטבח ומה יהיה גזר הדין שהוא יקבע למתמודד. פה ושם אפשר לראות בעיניו ניצוץ של סקרנות ואתה כמעט בטוח שהפעם הפסיקה שלו תהיה חיובית, אבל אז, באופן לא צפוי, הוא קוטל את המנה.
כמו שקרה אתמול כאשר הקוסמטיקאית האנרגטית שהדביקה את השופטים בחיוניותה וחיבקה, נישקה, פלפלה, חיצלה (מלשון חציל) ועטפה באהבה את היצירה שלה עם ידיים שהיא מדמה לכפפות, נאלצה לשמוע "נייט" מרושפלד, שלא התלהב מהמנה האותנטית, כי היא לא מספיק מקורית. או להיפך. רושפלד יכול לשדר מבט משועמם וחסר עניין, ואז פתאום הוא מפציע עם תשבחות לרוב על מנה מינימליסטית של כמה רביולים בצלחת, עליהם מפוזרים שבבי בצל מטוגנים.
מאחורי המבט של רושפלד מסתתרת אישיות כשרונית, מרתקת בעלת שלל תכונות שונות וסותרות. לרגע הוא בוטה ומעליב, ורגע אחר הוא מחמיא ונלהב. לרגע הוא כועס וחסר סבלנות, ורגע אחר הוא נינוח, משועשע, מצחיק ומהתל בציניות בסובבים אותו. ואם הזכרתי הומור, גיחכתי כאשר הקוסמטיקאית רצה למרכול להשיג מצרכים בשביל מנת הפסטה שלה, בעוד אחת הלקוחות שלה מתייבשת על המיטה מתחת למסכת פנים לבנה ונראית כמו גוויה שעוד מעט תקום ותטיל אימה ופחד. לא יכולתי שלא לדמיין מה היה קורה אילו הקוסמטיקאית הייתה מתעכבת בחוץ ארוכות והאישה בלבן צועקת שמישהו יבוא ויחלץ אותה מהמלט שהדביקו לה על הפנים.