בעוד שהעולם עוקב בשקיקה אחר הדרמה שהתחוללה במערכת הבחירות, וזכייתו המדהימה של דונלד טראמפ, במטבחים של "מאסטר שף" אווירה של שמחה וצהלה מכול שפע המוצרים שמהם רוקחים מטעמים והמצאות חדשות בתחום הגסטרונומיה. האודישנים ב"מאסטר שף" הסתיימו, כמו כן החלק הראשון של התחרות על הכניסה לנבחרת. החמישה שזכו להיכנס הם: שירה הקוסמטיקאית, נריה הרקדן, אלי מהמוסד, דיאנה שמבשלת מטבח פרסי ויעקב מתקן הגיטרות שיותר ויותר מזכיר לי את יהונתן גפן.
מרוב מנות הכי מומצאות שאי פעם נראו על המסך, למעט הסבא החביב והטוב ואיש המוסד לשעבר שהלך על הישן, הקלאסי והמוכר, יש לי בלגן אחד גדול בראש מכול המנות והמרכיבים שלהן. נכון, אני לא בשלנית בעצמי אבל אני אוהבת לאכול. אני לא מתעסקת הרבה עם חומרי גלם או מחפשת וריאציות ושילובים מעניינים באוכל, אך אני חושבת שאני יודעת להעריך מנה מוצלחת ולהתענג עליה. חלק מהמנות שהוצגו במבחני הכניסה לנבחרת נראו יותר כמו יצירות פסיכודאליות מאשר מזון משביע ומהנה. ושוב באים לידי ביטוי הבדלי הגישה והדרך שבה השופטים מחלקים ציונים כאשר הם מנתחים את יצירות האמנות הקולינאריות שלפניהם.
בעוד חיים כהן אומר על מנת הריזוטו עם השוקולד המריר שהכין מעצב השיער בקפידה רבה, שהיא מעניינת אך הוא עדיין צריך לחשוב עליה, רושפלד קובע חד משמעית שהיא מנה גרועה ביותר. אייל שני שוב מרחף לו בעולמות של פואטיקה ודימויים עשירים. אם הטעימה ערבה לחיכו, הוא ישיר לה סרנדות, ואם היא לא עומדת במבחן הטעימה, הוא ישלוף שיר נכאים עצוב ונוגה.
זאת הייתה אחת הפעמים הבודדות שטפחתי לעצמי על השכם על כך שירדתי לעומק דבריו של אייל שני, כאשר אמר שגזע הירקות שנשרף בתנור, נראה כמו "עץ שנטפלו אליו פטריות". הוא כנראה התכוון לומר שזה כל כך מכוער שזה יפה. דימוי נוסף מבית מדרשו, נידב שני כאשר תיאר את פטריות הכמהין המעניקות מין סוג של אפלה לשוקולד, ואני יכולתי רק לדמיין את רושפלד חושב שהוא מקשקש שטויות.
אני מצטערת, אך לי לא היה הרבה מה לאכול באותו ערב, מלבד אולי הלחמג'ון של יעקב מתקן הגיטרות, שעטף חתיכות בשר עם הרבה בצל מטוגן, והביס הדמיוני שנגסתי בבצק המעט שרוף הזה, היה מפתה ומעורר תיאבון. גם קציצות לוקוס של הנגד הצבאי החייכן, נראו לי שילוב מעניין על מצע קרפצ'ו סלקים שהיו חתוכים בעובי כל כך מדויק, כמו קוביות דומינו. ככה זה כשנשמעים להוראות אכ"א, טוען יהונתן, איש צבא המקפיד על משמעת, סדר, ניקיון ודיוק, ואחד הרס"רים היותר סימפטיים שצה"ל התברך בהם.
ולמרות שחגיגת האוכל, כפי שהוצגה על הצלחות, לא ממש עוררה אצלי את מיצי הקיבה, נפעמתי מהפטנט של האדריכלית והבת של אלופת הארץ באגרוף, להטביע חלמונים בתוך כמות גדולה של סוכר ולחכות שיתקרשו. כל יום לומדים משהו חדש. אצלי, החלמונים מתקרשים ממש לא בכוונה ומחוסר ברירה, כאשר אני מכניסה אותם למקרר אחרי שטיגנתי לילדיי חביתות מחלבונים בלבד. הצטערתי על לכתה של מכופפת הידיים, אך שמחתי שאיש המוסד הקשיש נשאר עומד איתן במקומו ובדעתו ולא וויתר על הגישה הפרגמטית שלא כדאי לקחת סיכונים בערב שכזה ולהתחיל להמציא מאכלים חדשים. עדיף ללכת על קרם ברולה פשוט ואוורירי.
בסך הכול זה היה ערב מלא בשמחת היצירה. ראינו לפנינו קבוצת אנשים שאין מאושרים מהם כאשר הם בוזקים מלח ופלפל בתנועת יד מסולסלת לתוך מחבת מבעבע של ירקות שורש, בצל או פטריות ונהנים לצלילי השמן המפצפץ שהוא כמו מוזיקה לאוזניהם.
זהו. נדבקתי מאייל שני.