באנדי, סימפסון, אדמס: קבלו את המשפחות הכי מופרעות בטלוויזיה
נכון, התא המשפחתי יכול להוציא אותנו מדעתנו, אך לפחות אנו יכולים להתנחם בכך שיש משפחות אחרות מטורפות יותר. הנה כמה דוגמאות שיצאו מהמסך, אבל מזכירות כאלה בסביבה שלנו
מעריב אונלייןמעריב אונליין (צילום: מעריב אונליין)
ההיסטוריה הטלוויזיונית רצופה משפחות מכל הסוגים והמינים, וביניהן גם הרבה שהיו מופרעות בצורה יוצאת דופן, משונות, או סתם לא מסונכרנות עם מונח המשפחתיות. אך מעל הכל, רצף הטעויות והפאדיחות שלהם הרגו אותנו מצחוק שבוע אחר שבוע, וסיפקו לנו שלל רגעים קסומים מול המרקע. לרגל יום המשפחה שחל היום, קבלו את המשפחות ההזויות ביותר אי פעם, שריתקו אותנו לסך כל שבוע.
משפחת אדמס
בארץ אנו מכירים את המשפחה הקריפית בעיקר בגרסת הסרטים שיצאו בתחילת שנות התשעים, אך למשפחת אדמס יש היסטוריה ארוכה ביותר. את דרכם המורבידית החלו באיורים של המאייר האמריקאי צ'ארלס אדמס ב-1937, בניו-יורקר. משם, התפתח קונספט לסדרת טלוויזיה ששודרה במהלך שנתו ה-60, ונחלה הצלחה רבה. אחריה הגיעה סדרת אנימציה וארבעה סרטים.
בארץ, כאמור, הגרסה המוכרת יותר היא זו של הסרטים, בכיכובה של כריסטינה ריצ'י כוונסדיי אדמס המגניבה, ועם מוזיקת פתיחה ממכרת (שמהווה עיבוד לזו של סדרת הטלוויזיה). אדמס הם משפחה עם הרכב נפשות משונה ובדיוני למדי, כשלצד אבא אמא אח אחות, אנו מוצאים גם יד כרותה שהיא גם חיית מחמד וגם חברת משפחה, דוד שעיר, דוד חצי מת, ושלל דמויות שכל אחת מהן מפוקפקת בפני עצמה. המשפחה הזו מאוהבת בכל מה שקשור למורבידי ולגותי, והעיסוק במוות עבורם הוא מרכז החיים. לצד זאת, יש להם חוש הומור משובח וכמובן אפל למדי, אפילו כלפי אלה שמנסים להשמידם או להונות אותם.
אם הזכרנו משפחה שמתעסקת במוות, קבלו משפחה שהאב בה היה שמח לגורל שכזה. מדובר באחת המשפחות המופרעות ביותר על המסך הקטן, אך גם אחת האהובות ביותר. הבאנדים הם אנטיתזה למשפחת הפרברים האמריקאית המושלמת, והם מהווים סאטירה לאותה חברה שמרנית צבועה שנוטה לטאטא את כל הצרות מתחת לשטיח, ולהתנהג כאילו הכל בסדר.
משפחת באנדי הם משפחה לחלוטין לא מתפקדת, ענייה, גזענית, וולגארית, אך ממש ממש מקסימה ושובת לב. הם סיפקו לנו צהריים רבים של אושר וצחוק על מר גורלם, עם שיר פתיחה אירוני והמון תובנות לחיים שלא כדאי לממש. הם אומנם מופרעים אך יותר מציאותיים מהמשפחות המושלמות שניסו לצייר לנו בסדרות אחרות, וגם הרבה יותר מעניינים. בסופו של דבר, אל הפך להיות גורו של הרבה מאוד גברים בעולם, פגי לעולם תיזכר כזאת שמאפרת לתוך האוכל, קלי גרמה להרבה מאוד צעירים לריר אינסופי, ובאד, כמו באד, תמיד נכשל בצורה לא הגיונית בעליל.
המשפחה הצהובה ביותר בטלוויזיה, היא אולי חלוצת שבירת הגבולות המשפחתיים. משפחה נורמטיבית, שבעטה בצורה חיננית לחברה האמריקאית בפרצוף, וגם חזתה לא פעם את העתיד (כמו עלייתו של טראמפ לשלטון). הסימפסונס, למי שגר במערכת השמש שהתגלתה השבוע במקרה ולא היה על הכוכב הזה, היא משפחה אמריקאית הממוצעת, אך היא הכל חוץ מזה.
מדובר באוסף של דמויות משונות, אינדיבידואליות, חסרות רסן או חינוך, מה שגורם לנו לאהוב אותן עוד יותר.
הפגמים הם הצד הכי טוב שלהם, והמשפחה הלא מתפקדת הזו סיפקה לנו הנאה רצופה והומור מידי שבוע, ועדיין מספקת. מדובר בסדרה המצוירת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, כשלצד הפרקים במתכונת הרגילה, ישנם גם הפרקים מיוחדים כמו אלו ששודרו בליל כל הקדושים, שהיווה מעין סדרה בתוך סדרה, מעין אזור דמדומים של הסימפוסנים בו כל מה שיכול להשתבש משתבש. וכמובן, אי אפשר לשכוח את הספה בפתיח שהשתנתה מפרק לפרק, וסיפקה עוד אלמנט קטן אך חשוב בסדרה הפופולרית.
הגענו לנציגות הישראלית, בעצם ה-משפחה בתולדות הטלוויזיה הישראלית. בין אם ראיתם אותה בלייב או בשידורים החוזרים, אי אפשר שלא להתאהב בדמויות האקסצנטריות והתימהוניות המרכיבות אותה.
לכאורה מדובר בסיפור פשוט, על משפחות של שכנים שגרים באותו הבניין, והסדרה עוקבת על חיי היום יום שלהם, אך בפועל, הדמויות הפועלות מוסיפות צבע לאותן סיטואציות שאמורות להיות רגילות ויוצרות מהן משהו שונה לחלוטין, שהרס אותנו מצחוק מידי שבוע ואולי גם הקדים את זמנו.
בעוד שכל הדמויות אהובות, אין ספק שדמותו של יורם ההיפוכונדר היא בין הנחרטות ביותר בזיכרון. זה לא פרק טוב אם הוא לא מתלונן בפני ליאורה, או אם אינה בסביבה אז בפני אדם אחר, שאינו חש בטוב ומדמיין שיש לו מחלה כלשהי שכלל אינה קיימת. פתוח!
הכל נשאר במשפחה
הסדרה היתה צריכה להיקרא מעלליו של ארצ'י באנקר, כי עם כל הכבוד לשאר הדמויות המקסימות, הוא מקור העניין וההנאה הכי גדול שם (ואכן בהמשך נוצרה סדרה-בת תחת השם "המקום של ארצ'י באנקר").
ארצ'י הוא בין הדמויות הכי לא פוליטיקלי קורקטיות על המסך, הוא שוביניסט, גזעני, ציני, אומר ועושה כל מה שתמיד לימדו אותנו שאסור. הוא שמרן ומאוד פטריוטי, ובעיקר מאוד מאוד מצחיק.
למרבה הצער, דווקא בגלל האהבה אל הדמות, במרוצת העונות רוככו עמדותיו, הוא המשיך לפגוע ולעקוץ אך בעדינות רבה יותר. נו מילא, תמיד נוכל להיזכר ברגעים הטובים שלו בו קרע לגזרים כל ערך לשוויון ומוסר שאי פעם נבנה בעולמינו התרבותי לכאורה. הסדרה, אגב, עודדה דווקא, בניגוד לכל התחזיות, את הגזענות ומחקרים שהתקיימו שנים לאחר מכן הביאו את האנשים להודות שהם הרגישו כאילו ארצ'י הוא הקול שלהם. מזכיר לכם מישהו שהפך להיות נשיא במדינה רחוקה?
מעט משפחות בטלוויזיה הישראלית הצחיקו אותנו כמו איצ'ה, כמובן בזכותו של ספי ריבלין ז"ל. הסדרה התבססה על הקומדיה האהובה "הכל נשאר במשפחה", ואיצ'ה(ריבלין) היה גרסה ישראלית מתונה ומשעשעת של ארצ'י באנקר. במקום "ראש כרוב" של ארצ'י קיבלנו את "ג'חנון" של איצ'ה, הכינוי עבור הבעל של הבת, שניהם שונים מסיבות גזעניות.
איש משפחה
משפחה מופרעת לחלוטין, שלא ממש יודע איך להיות משפחה וזה קורע. היא זכתה בפרס אמי והייתה מועמדת פעמים רבות בשל ההומור המיוחד, החד והביקורתי שלה.
מדובר בפרודיה של המשפחה האמריקאית הטיפוסית שממש אינה טיפוסית, ובהחלט לא מתפקדת. בזכות בת אבדנית, כלב אלכוהוליסט, אב אינפנטילי ותינוק זדוני וגאון בעל נטיות הומוסקסואליות, הפכו הגריפינס לאחת המשפחות האהובות ביותר על המסך. קחו למשל את אב המשפחה פיטר גריפין, שנהנה למתוח את אשתו לויס ובתו מג. את לויס את הטביע פעם באגם ושפך עליה חומרים רעילים, על מג הוא הפליץ והעיר אותה עם צופר מה שגרם לה ליפול בכבדות מהמיטה. לצד זאת, אין ספק ש
כוכב הסדרה הוא כמובן בריאן גריפין, הכלב המדבר והגאון של המשפחה. יש משהו בכלב מדבר, גאון, מעשן באנגים שמתעלה על כל דבר אחר.
