ערב היסטורי עצוב רשמה אמש התקשורת הישראלית, עם רדתה מהאוויר של מהדורת "מבט לחדשות" בערוץ הראשון. המהדורה האחרונה, ששודרה אמש, סיימה עידן תקשורתי חשוב.
עד אתמול "מבט" הייתה התוכנית המרכזית של הערוץ הראשון, מאז ייסודה של הטלוויזיה הישראלית ב־1968, בשחור לבן. אז מבט הייתה התוכנית הכמעט יחידה על המרקע. גם לאחר שנוספו תוכניות ללוח השידורים של הערוץ הראשון, עד לכניסת הערוץ המסחרי, ערוץ 2, הייתה "מבט לחדשות" תוכנית פופולרית ביותר, עם שיעורי צפייה כה גבוהים, שספק אם תוכנית כלשהי היום, פופולרית ככל שתהיה, תתקרב אליהם.
זאת לא הייתה רק מהדורת חדשות, זאת הייתה תוכנית שהפכה לפולחן. מי היה מעז להתקשר אל מישהו בטלפון הביתי בזמן שידור "מבט לחדשות"? מי היה יוצא מהבית בזמן חדשות הערוץ הראשון? כל כתבה בתוכנית הייתה הופכת לנושא השיח הציבורי של יום המחר. כל מילה שנאמרה, כל הבעת פנים של המגיש, הייתה נחרתת בזיכרונו של כל צופה וצופה.
המגיש המזוהה ביותר עם מהדורת "מבט" הוא חיים יבין, שהגיש את המהדורה הראשונה, שאותה גם הפיק, והמשיך לעשות זאת במשך כ־40 שנה. הגשת מבט העניקה ליבין את הכינוי "מר טלוויזיה". מגישים בולטים נוספים של המהדורה היו דניאל פאר, יעקב אחימאיר ודליה מזור.
ב־1997 שונה פורמט המהדורה עקב עזיבתו הראשונה של יבין לערוץ 2. גאולה אבן, אז מגישה צעירה, החליפה את יבין. בהמשך חזר יבין לערוץ הראשון והגיש את המהדורה עד 2007. אז נבחרו להגשת מבט מרב מילר וינון מגל. ב־2010 הפכה מבט למהדורת החדשות הראשונה בישראל ששודרה בפורמט HD.
את המהדורה הגישו לסירוגין גם עודד שחר, יעקב אחימאיר, אמיר בר שלום, מיכל רבינוביץ', אמיר איבגי ותמר אלמוג. מינואר 2015, ובמשך קרוב לשנתיים, הגיש את המהדורה יעקב אילון.
אמש, כאמור, שודרה מהדורת מבט האחרונה, שעשתה הרבה כותרות ולא מהסיבה הנכונה. הרבה דמעות נמחו אתמול בבנייני רשות השידור בירושלים ובתל אביב. תם עידן תקשורתי שלא ישוב עוד. ירד המסך על אחת התוכניות הטלוויזיוניות הכי ישראליות אי פעם.