ב"הישרדות", כמו בסרטים, יש את הרעים שאותם אנחנו אוהבים לשנוא, ויש את הטובים. בשלב זה של המשחק, מעיין ושגיא הם הרעים, היהירים והתחמנים. בעצם, כשאני חושבת על זה, לא זכור לי מתי בפעם אחרונה ניתן האוסקר ההוליוודי והיוקרתי לשחקן שגילם את תפקיד האיש הרע בסרט. אז מה הטעם גם להיות שנוא על ידי הצופים, וגם לא לקבל שום הערכה על המאמץ שהשקעת והכישרון המיוחד שהפגנת על מנת להשניא את עצמך?
למעיין של "הישרדות" בהחלט מגיע פרס על תפקיד הרעה שהיא משחקת, כי היא מבצעת אותו באופן הכי מקצועי. אמנם היא לא מרסקת לאנשים את הראש עם נבוט כמו ניגן ב"מתים המהלכים", אך היא יודעת להיות נוכלת וזדונית, מחושבת וקרה, ברמה שילדים, שבדרך כלל מאוד מזדהים עם מה שקורה בסרט או הצגה, יצעקו לעברה בוז בכל פעם שהיא תופיע על המסך.
שגיא הוא אמנם בן בריתה של מעיין ושותף מלא לכל המזימות שהיא רוקמת, אולם בניגוד אליה לא הייתי מעניקה לו אוסקר על תפקיד שחקן המשנה. הוא לא שלם עם התפקיד ובעצם הוא סתם פיון בידיה של מעיין שעושה בו ככל העולה על רוחה. הוא אמנם מנסה לחקות אותה על מנת להרשימה, אך זה יוצא לו עקום ולעולם לא יגיע לקרסוליה ברמת התחכום והנוכלות. הוא עד כדי כך מהסס בצעדיו, שכאשר הוא נשאל אמש על ידי גיא האם הוא בכוונה חיבל במשימה כדי שהקבוצה שלו תפסיד, הוא הודה שכן.
לפחות אמיר, שגם הוא משחק את הסוכן הכפול, תפקיד לא מעורר אהדה במיוחד, עומד מאחורי מעשיו ואפילו מחכך ידיו בהנאה בכל פעם שמהלך כזה או אחר מצליח לו. סידרת הריגול "האמריקנים" הייתה גאה לאמץ אותו לתוך שורותיה. אישית, הייתי מעדיפה לראות שגיא אחר על המסך. שגיא שלא מתקפל בפני מעיין וגם מודע לכך שהוא מנחה בתוכניות ילדים בטלוויזיה ועל כן הוא צריך לשמש דוגמא ולשחק בצורה הוגנת.
אמנם בטור אחר אמרתי שאסטרטגיה היא לא מילה גסה במשחק, אך לא כל האמצעים כשרים ובכל משחק יש גם כללים שצריך לכבד. בתוכנית כמו "הישרדות", שבה המשימות הפיזיות תופסות את החלק הכי חשוב במשחק כי עליהן ייפול או יקום דבר והן חורצות גורלות, אין שום הנאה בלצפות בתחרות מזויפת שחלק משחקניה בכוונה רוצים להפסיד ובעצם חוטאים למטרה שלשמה מתקיימות התחרויות. צדק זהבי שהזדעזע מעצם המחשבה שמישהו רוצה למכור את המשחק. כדאי לקבוע כלל ברור שלהפסיד בכוח זה טאבו, כמו שזו-ארץ קבע שאסור לדחוף למים במשימת הסירות, אותה משימה שבה שגיא דחף את נתי לתוך המים, בניסיון להרשים את מעיין ברשעותו.
בסך הכול, זאת עונה של חננות שנורא רציניים אפילו בשנאתם ורצונם לנקום ביריב, כאילו חייהם היו תלויים בכך. היכן הקריצה בזוית העין ובדיחות הדעת לגבי מה שאמור היה להיות בסך הכול משחק?