אחד הרגעים היותר משעשעים בעונה זו של הישרדות, קרה אמש בערב ההדחה כאשר אמיר, שלא רצה לעורר חשד אצל שגיא ומעיין שהוא עומד לבגוד בברית שלהם, הסתתר רחוק מאחורי השיחים ומשם ניסה לנהל שיח עם רז וענבר שישבו על החול.
אמיר: "פססס..."
ענבר: "רז, אמיר רוצה להגיד לנו משהו"
אמיר: "חבר'ה, אני אומר ש...."
רז: "תברח אמיר, שגיא מתקרב"
אמיר בורח.
כשראשו של אמיר צץ מאחורי השיחים, הוא הזכיר לי סצנה מסרט על אינדיאנים שמגיחים לפתע לעיניהם המשתאות של זרים שהגיעו לאי וחשבו שאין בו נפש חיה.
בכלל, אמיר הוא מלא הפתעות כרימון. אתמול הוא הפתיע את מעיין ושגיא כאשר הם הבינו שהוא בגד בהם, מהלך שלטעמי היה מיותר לחלוטין. הוא יכול היה מראש להודיע להם חד וחלק ובצורה הכי ישירה וגלויה: מצטער, אחרי שבחנתי היטיב את רגשותיי, הגעתי למסקנה שאני לא מת עליכם, והחלטתי לחבור לרז וענבר כי הם נראים לי אנשים טובים יותר.
אממה? התנהלותו המזגזגת של אמיר והפחד שמא ייחשף וירגיז אנשים מסוימים שיעמידו אותו להדחה, נובעת ממטען של קיפוח שאיתו הגיע לאי מלכתחילה. חבל שזו-ארץ המשמש בעונה זו כפסיכולוג לכל דבר, יותר מכול עונה אחרת, לא פותח את סוגיית אמיר במועצת השבט ועוזר לו איכשהו להשתחרר מכבלי העבר.
ההסתתרות אמש של אמיר מאחורי השיחים כשהוא מנסה להעביר מסר לענבר וזהבי, מעבר להיותה משעשעת בעליל, הייתה סימבולית. הוא תמיד מסתתר, פיזית וגם נפשית, אסטרטגיה שעזרה לו לשרוד עד כה, אבל מכאן ואילך ההסתתרות הזאת תהיה בעוכריו כי הוא ייחשב כבוגד ותמיד יהיה החוליה החלשה בכל ברית אליה יצטרף. אז חלאס, אמיר, קום על רגליך ותגיד בקול רם וברור מה ומי אתה ולאן אתה חותר, מבלי שזה ישתמע לשתי פנים.
רגשות האהבה, המשפחתיות והנאמנות הבלתי מסויגת של כמה מהמתמודדים, גרמו אמש לרמות הסוכר שלי בדם לגאות בצורה מסוכנת.
בר, שרק לפני מספר ימים ישבה בגיגית והתיזה מים כמו ילד מוקף בברווזים מפלסטיק, המשיכה להתיז גם אמש, אבל הפעם היא התיזה מילים של ילדה שמחפשת אהבה ומשפחה, כמו מרקו הילד מארגנטינה.
ורד: "אני לא מבינה. למה את אוהבת רק את מעיין ושגיא. אנחנו לא משפחה שלך?".
בר: "לא. ז'תומרת, כן. אבל הם ממש ממש המשפחה שלי". (כאילו, כמה משפחות צריך הבן אדם?)
מיכל: "את לא מבינה ששגיא ומעיין רק משתמשים בך בשביל להגיע לאיחוד?".
בר: "לא נכון. הם הכי אוהבים אותי בעולם".
איך אמר שגיא למעיין? "יש לך כל מיני אישיוז, ולכן את משליכה עליי את התסכולים שלך". אז בואו נעמיד דברים על דיוקם. לכולם יש אישיוז. בר רק רוצה חיבוקי, ומכמה שיותר משפחות. אמיר כל הזמן משחק במחבואים. זהבי חושב שהוא "הענק הירוק", ושגיא שפעם היה שמנמן ופיתח רגשי נחיתות, לא סובל שמעיין פוקדת עליו לבצע את עבודתו כמשרת בשבט, גם אם היא סתם מתלוצצת.
כמו רמות ה"אהבה" שמרקיעות שחקים בעונה זו, והן כמו גלידה מתוקה מדי שמשאירה טעם טפל בפה, כך גם כמות השנאה שנשפכת מכל עבר. ענבר למשל שונאת את מעיין, בגלל שלדעתה היא יותר מדי חושבת את עצמה, מתוקף היותה הדוברת של מירי רגב. "הגעתי להישרדות, רק בשביל לסלק את הדבר הזה מהמשחק". מסתבר שאצל ענבר הערכית והמוסרית, אנשים הם "דבר".
לדעת זהבי וענבר, חטאו שגיא ומעיין בחטא היוהרה. החטא הזה גם נדבק לענבר שהייתה לגמרי בטוחה שתוכל לנצח את מעיין במשימת אבן האש, אך בסופו של ערב רווי באמוציות ורגשנות דביקה, היא הובסה והודחה מהמשחק.