בפרק האחרון של הישרדות הודח אמיר ואף עין לא דמעה, ואף אחד מהקבוצה שלו לא הביע צער או טרח להגיד לו מילת עידוד או חיבה. אולי בגלל שהיה זה הוא שגרם להם למפלה טקטית למול הקבוצה השנייה, כאשר שכנע אותם שליוסי אין פסלון חסינות וכדאי לשים את שמו במועצת השבט. אולם, אני בטוחה שגם אם המצב היה שונה ואמיר לא היה מתערב בהחלטה של חברי קבוצתו את מי להעמיד להדחה, הוא היה מודח מבלי שמישהו יגלה שמץ של אמפטיה או רגש. הגדילה לעשות שלישיית יוסי, מעיין ושגיא שחייכו בסיפוק רב כאשר אמיר הודח.
אותו שגיא שרק בפרק קודם, כינה את אמיר "מלך" (למרות שהוא היה ראוי לכינוי כזה יותר, אילו לא היה חי תחת זהות בדויה ולא מתבייש במוצאו המוסלמי), ועכשיו במועצת השבט לא היה זחוח יותר ממנו כאשר אמיר נפרד מכולם. אמיר תמיד הרגיש כמו נטע זר ואף שידר את הרגש הזה לאחרים ולכן בעצם אף קבוצה לא ראתה בו בן ברית אמיתי, והוא נאלץ לזגזג מקבוצה אחת לשנייה, או ממתמודד אחד לשני, בהתאם לנסיבות ולהתפתחויות.
לעומת אמיר שעזב באווירה של ניכור מוחלט ומבלי שמישהו יטרח להגיד לו מילה אחת טובה על כל הדרך הארוכה שהוא עשה עם כולם, (מה ששוב מעלה את הסוגיה הקשה שאולי אנחנו לא יודעים לקבל את האחר), חזרה בר לזירה, כאחת המושבעות והתקבלה בכבוד מלכים:
יוסי: "וואו, את נראית פיגוז".
בר: "תודה רבה".
שגיא: "את כל כך קורנת".
מעיין: "יווו כמה שאת יפה".
בר למיכל: "את שלימה עם זה שהצבעת נגדי?"
מיכל: "תשמעי, אני אהבתי אותך מהרגע שרגלי דרכה על האי ושתדעי לך שאני אוהבת אותך ושאת נראית נפלא".
אתם הבנתם את זה? כי אני לא. ומה קשור שבר נראית נפלא, לכל עניין ההדחה?
בדרך כלל כל עונה דומה לקודמתה בדינמיקה שנוצרת בין המתמודדים, אולם בשום עונה קודמת לא היה שיח כל כך קטנוני ורווי בכל כך הרבה שנאה, ומעל הכול, ילדותי ברמות קשות.
יוסי: "מתאים לך בנדנה שחורה. את כמו שטן"
ורד: "ואתה שקרן"
יוסי: "לא נכון. חוץ מזה שאני בישלתי לך אורז (אפילו שאני שונא אותך)"
ורד: "אז מה? אתה תינוק שכל הזמן מחפש צומי. בקיצור, אתה טמבל, ואת טיפשה, ואבא שלי חזק יותר מאבא ש'לך".
ואיך אפשר לצפות לרמה בוגרת יותר, כאשר שגיא מנסה לשכנע את נתי לעבור לקבוצה שלו ושל מעיין באלו המילים: "אתה רוצה להיות סופרמן או גארפילד?". טוב שהוא לא הבטיח לנתי שאם הוא יעבור קבוצה, שגיא יבוא אליו הביתה אחרי שהתוכנית תסתיים, וישחק איתו באקס בוקס.
זאת גם העונה הראשונה שקבעה סטנדרטים חדשים, אך מעוותים. בשום עונה אחרת לא מכרו משחק. יתירה מכך, הם אפילו גאים בכך ועוד מקבלים מחמאות. אמיר, רגע לפני שעזב, החמיא ליוסי: "סחטיין על המהלך". איזה מהלך ואיזה גרביים? שיוסי ידע שבמשימת הגועל נפש עם כל התולעים והשרצים, מעיין תמכור את המשחק כדי שהוא ינצח והוא הסכים לכך? כאשר מטיחים בפני שגיא שהקבוצה שלו מכרה פעמיים את המשחק, הוא עוד מפאר את עצמו שהוא לפחות עשה מהלך ולא ישב מהצד, וחוץ מזה, שגם מנגיסטו מכר את המשחק ולכן גם לו מותר. כמה עולב כבר אמרנו?
אי לכך, העונה הזאת, שהספורטיביות היא ממנה והלאה, משאירה טעם רע, בגלל יחסי האנוש המעורערים ומכירת המשחקים.
אולם קרן אור אחת קטנה מבצבצת מתוך החשיכה. לפי הפרומו של הפרק הבא, מעיין תנסה לחבור לבנות, ואם הברית ביניהן תתחזק, אולי נזכה לראות בגמר רק נשים שייתנו פינאלה מפואר יותר לעונה מאכזבת עם מסר של העצמה נשית וחזקה.