הרב אליהו בירנבוים מחפש קהילות יהודיות ברחבי כדור הארץ. זה יפה. לא צריך לחפש אותן רק באמריקה בשביל מתווה הכותל. אומנם - ואל תספרו לרב - הייתי מעדיף שהם יישארו שם, בארצותיהם, גם אמריקאים וגם אוגנדים, לפחות עד שתיפתרנה בעיות הפקקים, מחירי הדיור, יוקר המחיה, מחיר הקוטג' ועוד כמה צרות שממררות את חיינו במקום הזה, לפני שניקח על גבנו את עול קליטתם של כך וכך מיליוני יהודים נוספים מרחבי העולם.
יש לו ג'וב לא רע, לרב בירנבוים. בעונה הקודמת תפסתי אותו מסתחבק עם יהודים באמזונס. גם לקריביים הוא קפץ, כדי לבדוק שלא חסר ליהודים שם אתרוג לסוכה. באופן אישי הייתי שמח לעזור לו בימים האלה ממש, נגיד בחופי קוסטה ריקה. מספרים לי שיש שם קהילה קטנה שסובלת מצרות עם הלולבים לחג. אז כבוד הרב, לא להתבייש, אני לרשותך בכל רגע שתרצה.
בפרק הראשון בעונה החדשה נוסע כבוד הרב לאוגנדה. הצופה מקבל שיעור מרתק על האופן שבו היו הדברים יכולים להתרחש אילו הקונגרס הציוני היה מקבל את הצעת הרצל לבחון את הקמת מדינת היהודים שם. אוגנדה פשוטה, בלתי מפותחת, ססגונית, חיות בר מופלאות בכל פינה. עכשיו קחו מיליון יהודים ושימו אותם באמצע העולם השלישי הזה, עם המוח היהודי והיחס המזלזל לגויים. איזו שמחה הייתה מתמלאת בארץ האפריקאית הנחשלת. מסחר ובורסה ופיתוח וחקלאות מודרנית - כמובן, היהודים מנהלים מתוך המשרד הממוזג, והאוגנדים בשדה. ושכונות של וילות וחוות ענק מול סלאמס. ומריבות פוליטיות עד השמיים.
איש חכם היה הרצל, ראה למרחוק, אבל מה עבר בראשו כשביקש לבחון את הרעיון לשתול בארץ הזו, הזרה כל כך, הנחשלת כל כך, מי יודע כמה הרבה יהודים? באמת קשה להבין.
אל הרב בירנבוים במסעו בעקבות יהדות אוגנדה הצטרף דני רופ. האחרון, שמצטיין בקריאה מטלפרומפטר טמפרטורות חריגות לעונה, מתקשה להעניק ערך שידורי מוסף באפריקה. הוא נראה לחוץ, מבוהל, ולא תרם מהקסם הידוע שלו. כאמור, כבוד הרב, לטיול הדחוף הבא בעקבות יהדות קוסטה ריקה הנידחת והסובלת הייתי לוקח אותי.
"יהודי עולמי", עונה שנייה, ימי ד', החל מ־16.8, ערוץ 20