"הם מפחדים": את החרדה ב"קשת" לקראת הפיצול הצפוי, שלושה ימים לפני התאריך המיועד, ניתן להרגיש בכל נים וניד של העונה החדשה של "הכוכב הבא לאירוויזיון": מהאזכור המתמיד של הספרה 12, הרבה יותר מ-12 פעמים, לאורך כל 12 דקות רצופות, ממש כמעט בכל 12 שניות מודיעים לנו אסי ורותם שהנה הנה, ועוד רגע הופך ערוץ 2 לערוץ 12. אך לא ב-12 מפסיקים הפחדים של הזכיינית: בשעה זו הופכת הכרכרה המקרטעת תחת המותג "כוכב" בשלל גלגוליו, סופית לדלעת.
נראה שהחשש מהיום שאחרי ה-1 בנובמבר, וחלוקת הצופים בין "קשת" ל"רשת" שתביא לירידת רייטינג בלתי נמנעת, גורמת למנכ"ל אבי ניר לנסות לשחזר את מה שעבד לו בעבר, גם אם באופן חלקי בלבד, על פי נוסחה מדויקת. והיא אגב לא כוללת גרם אחד של חדשנות. כמובן, אם לא מחשיבים את המהלך המהפכני ביותר בתולדות תוכנית השירה בישראל, שימו לב: מעתה, הפורמט הידוע מחליף את עורו. וכעת, יוכלו אסי ורותם לעשות "סייב" למתמודד האהוב עליהם ולהצילו מהדחה. גבירותי ורבותיי, מהפך. תודו. רק בשביל זה היה שווה לפצל את ערוץ 2.
רכיבי התמהיל כבר מוכרים לכולנו, נערה ממשפחה קשת יום שאבא שלא לא אוהב אותה (ולבטח יפציע באחד הפרקים הבאים של העונה עם דמעות וחיבוקים), והילד היפה שכל גברברי ונשות התוכנית חוזרים לידו על הטיות המילה "חתיך", ממש כאילו היה ערוץ 12 הצעיר שיש להזכיר לצופים לעבור אליו. יש כמובן את המתאמץ שעושה לעצמו פדיחות ומפספס סולמות בבגד סקסי מדי ואת הצעירה ההיפסטרית שעושה משהו שממש לא ציפינו לו.
לא פלא שב"כוכב הבא" כבר הפסיקו לספור עונות. זו היא העונה החמישית של "הכוכב הבא", אך השלישית בלבד שרצה תחת המותג "הכוכב הבא לאירוויזיון", והעונה ה-15 אם מחשיבים את אמה הרוחנית "כוכב נולד". אם לא יתנו לעונות מספרים, אולי הקהל בבית לא ישים לב, ויחשוב שמדובר בעונה אחת נצחית ובלתי נגמר של "הכוכב הבא", ולא יצטרכו להמציא שטיק חדש בחלוף העונה העשירית.
גם השופטים מקוטלגים וממויינים על פי טייפקאסטים מובהקים מהרגע הראשון: אסף אמדורסרקי הרשע, הראל סקעת הגיי טוב הלב, קרן פלס הקוגרית הפלרטטנית, וסטטיק ובן אל הצעירים המרדנים.
כבר רבות נאמר על ההגשה של אסי עזר. נכתב שהוא מאוס, מתאמץ וטרחני, אך לי נראה כי דווקא הכימיה בינו לבין רותם, היא הדבר היחיד שמציל את התוכנית. הדאחקיאדה שמריצים שני החברים מאירה את כל הפורמט באור קליל יותר, שמשאיר אבק (כוכבים) למתחרים מתוכניות המוזיקה האחרות. הקצב והעריכה עובדים, והמוצר הטלוויזיוני עצמו מהוקצע ועשוי ביד מיומנת, אך עדיין גורם לתחושה שכבר צפינו בו 15 פעמים, ולמעשה אין צורך להתאמץ ובכל שבוע אפשר לשדר לקט מכל העונות ששודרו עד היום, ואף אחד לא ירגיש.
הפחד של קברניטי "קשת" מוצדק ומובן, ולא הוא כשלעצמו בעייתי כאן, אלא החזרתיות ששוחקת כל פורמט. הפחד מחדשנות, משינויים. המעבר ללוח שידורים של שבעה ימים בשבוע צריך להביא איתו שינויים מרחיקי לכת, כאלו שיציעו טלוויזיה חדשה בישראל. גלגל ההצלה של אסי ורותם הוא ממש לא השינוי שייחלנו לו.
הכוכב הבא: השינוי ה"מהפכני" בפורמט חושף את הפאניקה של קשת
המעבר ללוח שידורים של שבעה ימים צריך להביא איתו שינויים מרחיקי לכת, כאלו שיציעו טלוויזיה חדשה בישראל, אך בזכיינית מתעקשים בכל הכוח לאחוז בעבר. גם אם הוא לא היה משהו
