המירוץ למיליון בהונולולו, הוואי, הסתיים ללא צליל אחד של מוזיקה מקומית אותנטית וחלומית, ובלי מחרוזת פרחים אחת לקינוח - במקומן קיבלנו ים של חולצות הוואי בתוך חנות קטנה ומטריפה מחום, שבגללה נחרץ גורלם של זוג הפסנתרנים. אחרי שהתעכבו בעת שחיפשו את החולצה המבוקשת, הם הגיעו אחרונים לנקודת הסיום והודחו מהמשחק. הצטערתי על נמרוד ויונתן כי למרות שהם כונו "חננות" על ידי כמה מהקולגות, הם עמדו יפה במשימות האחרות, גם הפיזית וגם המנטאליות ושידרו תמיד אופטימיות, נועם הליכות ואדיבות. הזוג אפילו התחבב על טוהר התחרותי שחייב לנצח בכל מחיר והוא הציע להם להצטרף אליו ואל אוולין בחיפוש אחרי הרמז הבא.
משחקי המזל
ההדחה המיותרת הזאת שבה נפלו נמרוד ויונתן בגלל שטות, מלמדת שבתחרות כמו המירוץ למיליון, צריך החזק לשרוד בזכות כושרו הגופני, או שכלו, ולא בגלל משימה שהמזל משחק בה את התפקיד העיקרי - כמו החיפוש אחרי חולצה אחת מתוך מיליון אחרות. די מאסנו במשימות כאלה, שהן לא מאתגרות ולא מעניינות ודי הורסות את הרעיון המקורי של הפורמט. וחוץ מזה, אם כל כך מתעקשים בתוכנית להדגיש את העובדה שבחיים גם צריך מזל, אפשר להסתפק במזל שבמציאת מונית עם נהג זריז ובעל תושייה, שיידע להביא אותך ליעד, במקום איזשהו לא יוצלח מקומי שעד שהוא מבין מה הווייז אומר לו, איראן כבר הספיקה לייצר פצצת מימן.
משימת קעקוע המפה על גבם של הרצים הייתה תמוהה בלשון המעטה. האם המקומיים נמצאים בתחרות וצריכים להוכיח שהם עומדים במבחן, או הזוגות שלנו? למה צריכים ההוואיים החביבים לפענח מפות, כאשר זה תפקידם של המתמודדים במשחק? טוב, נו. לפחות הדביקו להם את המפה על הגב ולא על חלק אחר בגוף. תארו לכם שירדן ואן, הענוות והצנועות היו נופלות על איזשהו חרדי ומבקשות שיטייל להן על הגב. גוועלד.
ריחות, בכי והדחות
אולם היו גם רגעים מכוננים בפרק הזה. איך אפשר לעבור את המירוץ בלי תזכורת קטנה מהבית, המשפחה או ריחות מילדות רחוקה. אמנם לא הייתי רוצה שתמונות שלי או של אהוביי ישקעו במי מצולות בין כרישים ודגים, אקזוטיים ככל שיהיו, אך משימת הצלילה לחיפוש תמונות הניבה כמה רגעים מרגשים. אליהו, הגבר המסוקס מצמד הדוגמנים יוצא היחידה הקרבית, בכה כמו ילד כאשר חברו הביא לו מתוך המים את תמונת אביו המנוח. מודה שבכיתי איתו.
לאחר ההדחה הפסנתרנים הבטיחו אחד לשני שידידותם תתהדק למרות הכישלון במשחק, והם ימשיכו במסעות מרתקים אף יותר, ואולי יום אחד יטוסו יחד לירח, ואני שמעתי ברקע את הפסנתר מנגן את "פליי מי טו דה מון" של סינטרה.