במציאות, אלינה לוי, פליטת ריאליטי בדימוס, ממש לא אוחזת בפרסונה של הביץ'. את זה היא שומרת לתפקיד הראשון שלה בסדרת טלוויזיה ב"יש לה את זה" (ימי ראשון, 22:45, קשת 12) - ספק טלנובלה, ספק סיטקום סכריני מבית היוצר של קשת, שבה מגלמת לוי את אורי, עיתונאית שתמכור את אמא שלה בשביל אייטם על כוכבי מוזיקה שהם גם פליטי ריאליטי, שאותם מגלמים מגי אזרזר ועוז זהבי. לתפקיד הזה, לדבריה, לא הייתה צריכה להתכונן יותר מדי.
ואף שלא קיבלה את התפקיד הראשי - שבו זכתה ניב סולטן - כסינדרלה של עולם האופנה - במציאות לוי הפכה לסטייליסטית שמקימה חנויות פופ־אפ הנושאות את שמה, ובהן היא מלבישה נשים ומעצימה אותן, באמצעות השיק הנכון.
התחברת לדמות?
"מאוד. אני יודעת מה זאת הישרדות, והמחשבה להשיג אייטם בכל מחיר. היא גם נורא רוצה שיראו אותה ואת הכישרון שלה, אז היא לא רואה בעיניים. גם אני, בגלל כל מה שעברתי, הייתי הרבה שנים בדמות הזו".
הדמות הזו הייתה אלין לוי, בלי הה': דוגמנית מחומצנת בת 19, שנכנסה לבית "האח הגדול" בעונה השנייה, אחרי ילדות קשה שכמו נלקחה מספריו של דיקנס: אב אלים ומכה, עלייה לישראל מאוקראינה היישר למעון לנשים מוכות, עוני ומחסור. בנוסף לכל, הרבנות לא מכירה בה עד היום כיהודייה כשרה. אבל גם ב"אח הגדול", למרות הבלונד וטון הדיבור הקלולסי, בין קלות הדעת שהיא משדרת לבין העומק והעצב שהסתתר בין עיניה, זכתה במקום השלישי, המכובד, בגמר, כמו גם באהבת הקהל.
אהבת את כל האהבה הזאת?
"חייתי במרק של רגשות אשם ועצב תהומי. מינקות גדלתי בתחושה שלא מגיע לי בכלל לחיות, אפילו לאכול. לא הייתי קיימת, והתביישתי במה שראו. כשהיו אומרים לי שמזהים אותי, הייתי חושבת שמנסים להשפיל אותי".
מראה שחורה
את התקופה שאחרי "האח הגדול" לוי לא ממש זוכרת: "התגייסתי מיד אחרי, והייתי בשוק טוטאלי - כמו קולב שמעבירים אותו ממקום למקום, והוא לא מבין מה קורה סביבו, כמו באיזה פרק של 'מראה שחורה'. זאת חוויה כל כך משמעותית, שאדם צריך לעכל אותה, ולא עשיתי את זה". כשהחליטה להיות שחקנית, התחילה להרגיש שעשתה טעות.
אחרי כל מה שעבר עלייך, היית ממליצה לאנשים להיכנס לבית "האח הגדול"?
"אנשים עם ערך עצמי אמיתי לא ייכנסו לשם. מי שנכנס לשם אלה אנשים שמאוד זקוקים לקבל הערכה והכרה מבחוץ, וזה בור ללא תחתית. בגיל 19 הייתי הדבר הכי נטול ערך עצמי והבנה של איזה קסם וכישרון יש לי. היה לי אגו, לא אהבה עצמית".
אבל ניצחת.
"זה לא שינה לי. הרגשתי שזה מגדיר אותי. הייתי בקונפליקט. כעסתי על עצמי שהייתי צריכה את זה וששמתי את עצמי במקום שמקדש תחרותיות וחיצוניות, שראו את הילדה התמימה והאבודה שהייתי, וזה שיתק אותי".
חברייך לעונה כמו סער שיינפיין תבעו את ההפקה. חשבת על זה?
"אפילו לא חשבתי על זה. מי שתובע זה מי שלא מסתכל על עצמו ומאשים את החיצוני. אני בחרתי להיכנס לשם. אותי עניין לשאול למה נכנסתי מלכתחילה".
במשך שנים ניסתה לוי להתנער מדימויה כפליטת ריאליטי ולהפוך לשחקנית רצינית. היא נרשמה לסטודיו יורם לוינשטיין ללימודי משחק, סיפרה על הפרעות האכילה שמהן סבלה ועל ניסיון האונס שעברה, צבעה את שערה לחום ואז לשטני, עד שקיבלה תפקיד בסרט "מיומנו של צלם חתונות" של נדב לפיד, שהגיע עד פסטיבל קאן. "שחררתי את המחשבה ש'האח הגדול' הגדיר אותי, או שזה צל על מי שאני", היא מספרת. "אני יודעת שכל דבר שמגיע אלי, קורה בזמן הכי מדויק לי. אני סומכת על הדרכה אלוהית".
אגב, גם עכשיו את במקום תחרותי שמקדש את החיצוניות.
"אני מרגישה מאוד שייכת לסביבה של שחקנים, גם אם יש פעמים שבהן אני לא מרגישה בנוח על הסט. אני מבינה שאלה רגשי הנחיתות שלי. תמיד התנצלתי על כך שיש לי נשמה מתייסרת בתוך חזות בלונדינית. היום אנשים שיגידו לי 'למה את כבדה', הם אנשים שלא אראה יותר בחיים".
מאיפה המילים המעצימות האלה?
"דיוק זה משהו שאני דוגלת בו מאז שאני בטיפול פסיכולוגי, וזה לא דיבור, אלא הרבה מדיטציות ונשימה ומפגש עם הילדה הפנימית שבי. זה ממש שינה לי את החיים. חייתי בייסורים, שנאתי גברים בגלל אבא שלי וראיתי בהם משהו נחות".
איפה זה שם את הרומן שהיה לך עם אוהד קנולר?
"הגדירו אותנו כזוג עוד לפני שקרה בינינו משהו. זה הסתיים שם. לא הייתה ממש מערכת יחסים. היום אני בזוגיות מדהימה עם דור פרי, עורך תוכן ווידיאו. יצרנו יחד סדרת רשת שנקראת 'איטס א דייט'; ואנחנו עובדים על סדרה שאני כותבת בהשראת מה שקרה לי בילדות. זו פעם ראשונה בחיי שאני מבינה מה זה לאהוב גבר. עכשיו אני מבינה שבתקשורת לקחו את הדברים האמיתיים שסיפרתי על עצמי למקום זול; וניפחו רומן שלא היה. אני לא נלחמת יותר בדברים האלה".