החדשנות, העריכה המהודקת, הבימוי המסעיר והתסריט מורכב מציבים את הסדרה "בשבילה גיבורים עפים" ברף הגבוה של הסדרות שנוצרו בישראל בשנים האחרונות. הבאז התקשורתי בעקבות הזכייה בפסטיבל קאן יצר אצל הצופים ציפייה גדולה לסדרת איכות ישראלית, שבמקרה זה גם מבוססת על ספרו של אמיר גוטפרוינד שקנה לו כבר קהל גדול.
ובכל זאת, נראה ש"בשבילה גיבורים עפים" היא יותר מסך מרכיביה, ומתחת לעלילת המתח המסעירה ביערות קולומביה מסתתרת אמירה המורכבת ומהפכנית על החברה הישראלית, דמות ה"צבר", הצבא, העיסוק בטראומות והמוות. "סוד ההצלחה של הסדרה הוא העובדה שהיא נוגעת בחומרים הכי ישראליים שיש: הטיול הגדול אחרי הצבא, החברים מהיחידה שממשיכים ללוות אותך הרבה שנים ובעיקר הטראומה מהמלחמה. כל הנושאים האלה נדונו בעבר בקולנוע, עתה הם עוברים בטלוויזיה", מסבירה ד"ר יעל מונק ראש תחום קולנוע במחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה.
הצבר נשבר
"פעם הקולנוע הציג את הצבר הישראלי כלוחם, חזק, אמיץ וחלוצי, הסדרה מציגה אותו כגבר מסורס, אבוד, חבוט, מסומם, כמפורק נפשית וטראומטי, שקרן ומסתיר סודות, מפקיר וכחולה סרטן", אומר טום מודן, מורה וחוקר התקשורת מרשת תיכון גימנסיה. "הסדרה הוכנה מראש להפצה בינלאומית כשהקו המנחה בטלוויזיה העולמית כרגע הוא נפילתו של הגבר הלבן - ובגרסה המקומית, הצבר".
"הצבר היה בעבר אסי דיין בסרט 'הוא הלך בשדות" והתרחקנו ממנו מאוד'", מוסיפה מונק. "מה שנשאר זה חיילים מיוסרים הרדופים על ידי טעויות מימי נעוריהם, כשהם נשלחו למלחמה מוקדם מדי בחייהם".
"הסדרה לא פוחדת להישיר מבט אל המציאות היומיומית בחברה הישראלית", אומר מודן. "מצד אחד הפוליטיקאים מציגים אותנו כמעצמה אך מתחת לפני השטח ההרגשה הלאומית היא אחרת, הגברים אבודים ושבורים, הנשים חסרות אונים. אנחנו אלה שמזיקים לעצמו, אנחנו מסוכסכים אחד עם השני, אלימים אחד כלפי השני, לא מפחדים להניף נשק אחד על השני וכמובן יש הרבה סצנות שמחדדות את הסכסוך הפנימי בחברה הישראלית בכך שחברי החבורה דובי, הימלר, בנדה ואביב מגיעים למצבי אלימות בינם לבין עצמם".
"בשנים האחרונות חלו הרבה שינויים חברתיים בהקשר של הקונצנזוס לגבי שירות צבאי, בין השאר בעקבות פרשת אלאור אזריה. הסדרה מציגה את החוויה בצה"ל כחוויה טראומטית ונפשית של החלטות מוסריות הרות גורל שילוו אותך כל חייך, היא מציגה את החוויה בשירות בצה"ל כחוויה מפרידה ולא כמאחדת כמו שכולנו נוטים לחשוב, הצבא הפריד בין החבורה הזאת וסכסכה ביניהם לכל החיים ואיחדה אותם סביב המוות סביב השכול".
סמים או כדורים פסיכיאטריים
"הבחירה בקולומביה כיעד של כל כך הרבה ישראלים היום שעושים בו טיול אחרי צבא כדי לחגוג ולעשות סמים הופכת אותה ל-כל ישראלית", אומרת פרופ' ענת פירסט, דיקן בית הספר לתקשורת האקדמית נתניה. "בישראל של היום אין בעיה לדבר על סמים ואפילו לעשן אין בעיה, הדבר גם מתקשר לסדרות מחו"ל שעוסקות בשחיתות הסמים כמו 'נרקוס' ו'שובר שורות'".
"כמובן שמבחינת הייצוגיות יש כאן רב תרבותיות יפה אך עדיין סטיגמטית מאוד, הימלר האשכנזי העשיר שמקושר, דובי המורה מהציונות הדתית שעוזר לכולם, בנדה המזרחי פשוט ומסומם בדרום אמריקה". מוסיף מודן. "אין צל של ספק שהסדרה מציגה את הישראלי כמסומם בקוקאין, הרואין וגראס, נוטל כדורים פסיכיאטריים או עובר טיפולים כימותרפיים. אביב מצא את האבקה וישר הריח אותה מבלי להרהר מה זה יכול לעשות לו. בעיניי יש כאן יחס של סיבה ותוצאה, הייצוג האכזרי של הישראלי, ונפשו ההרוסה, מגיע מהטראומות צבא שמביאות את הגיבורים לצרוך סמים".
להציל את הנסיכה
"אחד המוטיבים המרכזיים בסדרה הוא 'המוות', מוות של המפקד בשטח בתחילת הסדרה, אביב שרוצה למות, העלמות מסתורית של יעלי, מוות מפוברק שדובי סידר, הימלר חולה בסרטן ומתקרב למוות וגם השם הימלר מוסיף למורבידיות, יעלי בכת בה 'האב החיוור' הורג אנשים בטקסים והופך אותם לשפני ניסיונות לסם החדש, הסם עצמו גורם לאנשים להתאבד, והחוקרת החדשה בעלה ובנה נרצחו על ידי עבריינים בפיצוץ מכוניתה. כל המסע הוא בריחה מאזור וסביבה עתירה במוות שכול, אלימות, טרגדיות ושקרים".
"כמו כל צעיר שמסיים צבא ובורח לטייל בעולם כדי לנקות את הראש, כך החבורה הזאת מוצא סיבה טובה לברוח עד דרום אמריקה, זה מסע אל הטבע הפראי והירוק האותנטי הראשוני", אומר מודן. "החבורה בעצם מחפשת קרן אור, שמחה וחיים (יעלי) בין כל המוות הזה שמסביבם ביומיום. הסדרה מציגה את הצבא כמקור לסבל ולמוות במחברה הישראלית כנקודת פתיחה שממנה אין חזור, ממנה יש רק סבל, ריבים, סמים, כדורים, פסיכוטיות, עצבים, מחלות ובדידות מרה. אפשר היה לקרוא לסדרה 'בשבילה גיבורים יורים ובוכים'".
"העריכה המצוינת של 'בשבילה גיבורים עפים' מחזירה אחורה וקדימה בזמן, על מנת שנוכל לחוות עם הדמויות את האמת כמו שהתרחשה בשטח, ולא כפי שמוצג ומועבר מהדמויות עצמן שכל החוויה שלהן היא סובייקטיבית. הקפיצה לעבר האובייקטיבי עוזרת לנו לבנות את התמונה האמיתית ולהבין העלילה המלאה ואת המניעים האישיים והפסיכולוגים של כל דמות. כמובן שזה גם חלק מהז'אנר ה'פילם נוארי' בו פועל הסדרה ואלמנט רטורי מוכר. היוצרים רוצים שנבין שהעבר הוא חלק בלתי נפרד מהווה ומהעתיד, כמו גורל שאתה מתגלגל איתו בלי יכולת לעצור, העבר כל הזמן שם, העבר נוכח יש לו חשיבות גדולה כמו ההווה עצמו, הסיטואציות בעבר מניעות את הבחירות שלנו בהווה ובעתיד".