ילדות
"נולדתי בבני ברק של פעם, מקום נפלא לגדול בו. גדלתי בחברה עם ערכים, עם אידיאולוגיה. הייתי חברה בתנועת בני עקיבא ושם יכולתי לבטא כישורי מנהיגות, יכולת להשפיע ולקחת אחריות. מבחינתי, זה היה המקום הטוב ביותר לגדול ולצמוח בו".
אבי ואמי
"אחד הזיכרונות החזקים שיש לי מאבי ז"ל הוא הנחת התפילין מדי בוקר, והיציאה מהבית לבית הכנסת. אבי החדיר בי את האמונה. לא במובן של קשר לממסד הדתי, אלא בחיבור לאלוקים ברמה האישית. אמי ז"ל הייתה המנטורית שלי. היא גרה איתנו עד שנפטרה בגיל 98. היא נהגה לומר שהשמיים הם הגבול, וכשיש מטרה צריך להגיע אליה ולא להתבכיין. לא משנה כמה קשה הדרך. היא תמיד נתנה לי, לאחיי ולאחיותיי את התחושה שכל אחד מאיתנו מיוחד, מוכשר וחכם ומסוגל להתמודד עם העולם. בזכות האופטימיות שלה למדנו איך להפוך כל דבר טוב, לטוב יותר".
ז׳אנר חדש
"כשבני אייל נולד חיפשתי עבודה שתפרנס אותי ולא תגביל אותי בשעות. כך פיתחתי את הז'אנר החדש של כתבות אינפורמטיביות. בשנות ה־70 וה־80 לא היה ממש מקור מידע, והצרכנות הייתה בחיתוליה. הציבור היה צמא לאינפורמציה, ואני הנגשתי אותה בכתבות אינפורמטיביות. הכתבות הכניסו אותי לתוך המעיים של התעשייה. כל מה שהמלצתי בדקתי, ולעומק. ההזדהות שלי עם המוצר הייתה טוטאלית. מקצוענות הייתה, ועודנה, שם המשחק אצלנו".
על המרקע
"כשהתחילו לדבר בארץ על טלוויזיה מסחרית, ידעתי שאהיה שם. כשעלה הערוץ המסחרי (לפני תחילת ערוץ 2) נפגשתי בנובמבר 93' עם אלכס גלעדי, שהציע לי להפיק תשדירי פרסום בטלוויזיה. היה זה עולם חדש לגמרי עבורי, עולם מרתק, ולמדתי אותו לעומק. החלטתי להעתיק את הקונספט החכם של הכתבות לטלוויזיה, ולאחר חודשיים עלינו לאוויר. הבאתי קונספט חדש למרקע שהיו בו בדיקה והמלצה אישית שלי. ההצלחה הייתה מטאורית, והשאר היסטוריה".
ליגה משלנו
"משרדנו, ששכן בנמל תל אביב, נחשב לאחד ממקומות העבודה הנחשקים בעיר. באותו הזמן החלו חברות בינלאומיות לחזר אחרי משרדי פרסום ישראליים גדולים. התחילו להגיע אלינו פניות מחברות בינלאומיות גדולות ורציניות והבנו שעלינו לליגה הבינלאומית".
2004
"חוויתי אירוע טראומטי. לנגד עיני ראיתי את בן זוגי זה 23 שנה, ד"ר בנימין ארד, נמחץ על ידי משאית נוסעת בכביש צדדי וחשוך בשעת לילה מאוחרת. בעודי מחזיקה את ידו, כשהוא מפרפר בין חיים ומוות, נדרתי נדר להתחתן איתו אם ישרוד את התאונה הקשה. כעבור שנה נישאנו".
הלקוח של עצמי
"לפני מספר שנים הרגשתי שאני צריכה לעשות שינוי, הגעתי למסקנה שאני חייבת להיות עצמאית, ולא רק לפרסם אחרים. כשהגיעה ההצעה לרכוש את סטימצקי, שנקלעה אז לקשיים חמורים, החלטנו שותפיי ואני ללכת על זה. החיבור עם סטימצקי היה הכי טבעי עבורי. מאז ומתמיד ספרים מילאו את חיי, כשאני קוראת ספר אני חיה אותו, אני הופכת לתסריטאית, לבימאית ולמלבישה. אני לא מוותרת על ספר טוב לפני השינה".
חג הספר
"חג הספר בסטימצקי הוא התרגשות גדולה בשבילי. יש חגיגה בחנויות ובירידים בכל מקום בארץ, כך שכל אחד יכול ליהנות ממבצעים טובים ממש ליד הבית שלו, ממפגשים עם סופרים ומההפנינג. כשאני רואה ילדים מעלעלים בספרים, מתעניינים ושואלים, זה פשוט מחמם לי את הלב".
ספורט
"כשהתחלתי לעשות ספורט זה היה בשביל הפיגורה, אבל מהר מאוד זה הפך לחלק ממני, למהות שלי. זה הזמן שבו אני מסדרת את הראש, חושבת על הרעיונות הגדולים וגם מדברת בטלפון תוך כדי, בהתנשפויות...".
שישי משפחתי
"המשפחה, זה מה שחשוב באמת בחיים. כל השבוע אנחנו עסוקים בעניינינו, ורק מחכים ליום שישי ליהנות מהיום עם המשפחה והחברים. בכל שישי אנחנו מקפידים על קבלת שבת ועל ארוחה מפוארת ומושקעת, יושבים, צוחקים. בשבילי זה אושר צרוף".
יפית גרינברג (64), יו"ר קבוצת G תקשורת ומבעלי סטימצקי