"בית הקלפים"
במקום לקבור את "בית הקלפים" כפי שהיה ראוי, החליטה משאבת הבצע למנות את קלייר אנדרווד לנשיאה. על גבי תסריט אפור, קלייר - היא רובין רייט - משכנעת שהיא נשיאה באותה מידה שבה היא משכנעת שהיא הרב הראשי
אחרי שקווין ספייסי נאלץ מהסיבות הידועות לפרוש מתפקידו כנשיא העירום והרשע, עלה מלכתחילה מהעונה השישית של "בית הקלפים" ניחוח של משאבת בצע אמריקאית אופיינית. במקום לעשות את המעשה המתבקש ולקבור את הסדרה, החליטו יוצריה לבצע צוקהרה מפוקפקת ושיבצו את אשתו כנשיאה מחליפה. יה רייט. כמו, נגיד, שביבי יפרוש ובמקומו ימנו את שרה לראש הממשלה. נו, טוב, דוגמה לא לגמרי מוצלחת, אבל הכוונה ברורה.
את "בית הקלפים" נטשתי כבר לפני מספר עונות, כשנפתולי השקשוקה של הבית הלבן החלו לחזור על עצמם. מהעונה הזו, ידעתי, אי אפשר יהיה להתחמק. בכל זאת רובין רייט היא מדאם פרזידנט. אז באנחה ארוכה נכנסתי לצפות בפרק, וזו הייתה חוויה מצערת לא פחות משחשבתי.
רובין רייט, מה לעשות, לא נולדה להיות הבריון הקשוח והערמומי של השכונה. היא חיוורת, מסתורית, מושלמת לדרמות עדינות עם נגיעה קסומה. מגוחך לשתול לה בפה מילות אודרוב יא ג'מעה כמו שמייצר דונלד טראמפ בסדרתיות של מכונה, או יס, אנחנו יכולים, של אובמה כאשר האלפים מתעלפים לרגליו. ולא רק מאחורי הפודיום. גם מאחורי השולחן בחדר הסגלגל רובין רייט משכנעת כנשיאת ארצות הברית באותה מידה שבה הייתה יכולה להיות משכנעת בתפקיד הרב הראשי לישראל.
ואם לא די בכך, שותלים אותה כמו דחליל בתסריט אפור. אז מנסים לחסל אותה כמה אנשי עסקים לא מרוצים. ביג דיל. יחסי הון–שלטון אכלנו כבר ב–48'. יותר מכך, לא רואים פוליטיקה מתוחכמת. רואים אופרת סבון. נשים ארסיות מתלכלכות מאחורי הגב על נשים ארסיות. וגברים ארסיים מתלכלכים על גברים ארסיים. ורק לפורטונה של נפתולי השקשוקה קוראים מדאם פרזידנט.
מי שמחפש בנוסף לשטיקים הרגילים של "בית הקלפים" גם שילוב של מבט קרוב יותר שמראה איך מתנהל מבפנים העסק הפוליטי הכוחני של תן וקח, יכול לשכוח מזה. אפשר לקבל טעימה עסיסית מעט יותר למשל ב"השורד המיועד" בנטפליקס, אם כי גם שם העסק הופך מייגע במהירות רבה.
ככה שלסיכום, "בית הקלפים" בעונתה השישית היא רק לחזקים. ולמכורים אדוקים. לכל השאר לא מומלץ. אגב, גם סַפרים יכולים ללמוד כאן משהו. התסרוקת של מדאם פרזידנט היא לא פחות ממוזרה. איך אישה יכולה לראות בה משהו עם בקושי עין וחצי.
"בית הקלפים", עונה 6, יס VOD, סלקום TV, נטפליקס
***
מצב הכנרת, מהדורות החדשות
אין סיבה אמיתית להיבהל מהטקס המסורתי שבו "ראשי משק המים" מזהירים ממצב הכנרת. אם כבר, היעלמות הכנרת טובה לבריאות הישראלים
זה מעין טקס קבוע - נפתחות ארובות השמיים, יורד גשם במשך שלושה ימים רצופים, מכוניות טובעות, דירות בנהריה ובשכונת הארגזים בתל אביב מוצפות. "ראשי משק המים" - מי ומה שלא יהיו - מתייצבים מול המצלמות ובפנים חמורות מבשרים לעם המודאג שלמרות הגשמים האחרונים הגירעון במשק המים חמור, והכנרת נמצאת חצי מטר מתחת לקו האדום/סגול/בז'/שחור. צריך לחסוך, תובעים הראשים, ומוציאים לדרך עוד מסע פרסום, כאילו יש אפילו צדיק אחד תחת המקלחת הרותחת בכל הארץ שיאמר לעצמו: אוי ואבוי, הכנרת קרובה לקו השחור והספיקה בנחל דן ירדה לשני מטר קוב לשנייה, אז היום אני לא מסתבן מאחורי האוזניים ומוותר על הבית האחרון של האחרון של עומר אדם.
בחשיבה מפוכחת וחסרת סנטימנטים, אולי בעצם עדיף לעם ישראל להניח לכנרת להתייבש ולהיעלם. שהרי כל עוד היא הולכת ומתכווצת נאסר על הישראלים לשתות ממנה, וכל מי שאיננו ממלא את כרסו במי כנרת בזמנים האלה צפוי רק להאריך ימים. מלבד מקומות הידועים במים הזכים המפכים בהם כמו הגנגס גדוש הגוויות והיאנג צה מוביל הביוב ופסולת התעשייה, קשה למצוא מדינה מפותחת המתירה לאזרחיה לדהור באגם בסירות מנוע וסירות דיג פולטות אדי בנזין, לרחוץ ולשטוף בו הפרשות גוף, אברי גוף חולים ודלקתיים, ואחר כך משגרת את הנוזל הצלול והזך לברזי השתייה של האזרחים.
והרי יש מסננים שתפקידם לשטוף את כל הכולרה מהמים, יטענו הטוענים. ובכן, עוד לא נולד המסנן שיצליח לבלום חיידק אי קולי מיניאטורי ועקשן בדרך אל ברז המטבח שלנו. אפשר כמובן לנסות לנקוט את המעשה המקובל בארצות מתוקנות, כלומר לנטוע כמה שלטי אזהרה האוסרים על הרחצה באגם מכיוון שמימיו משמשים לשתייה, אבל איסור כזה יכול לעבור חלק רק בארצות מתוקנות. נסו לאסור את הכניסה למים על 30 אלף הישראלים שמתכננים להידחס סביב האגם, נגיד, בפסח הקרוב.
בטעות חושב הציבור היהודי בארץ שפסח כהלכתו הוא הימנעות מחמץ וקריאת ההגדה. פסח כהלכתו הוא שתיית כמות ממוצעת של חיידקי אי קולי שמייצר אדם אחד, מוכפלת ב–30 אלף. אגב, אין צורך לנסוע עד הכנרת. אפשר גם לקפוץ לבריכת השחייה הקרובה מדי יום ראשון שאחרי השבת ולשתות, להתקלח ולכבס במימיה הנפלאים. והמהדרין מוזמנים לשתות ישר מתוך האסלה.
ולכן, בסיכום כל אלה, אין סיבה להיבהל מהתייבשותה של הכנרת, מהתקרבותה - כמו שמנסים ראשי משק המים להפחיד אותנו פעמיים בשבוע לפחות במהדורות החדשות - למיני קווים צבעוניים מבהילים. ככל שייעלם האגם הנ"ל מחיינו ייעשו אלה בריאים יותר. ואל דאגה, מים בברזים תמיד יהיו. כל ראש ממשלה ושר תשתיות יודע היטב שלא ישרוד יותר מחמש דקות בתפקיד אם תהיינה כאן הפסקות מים. הם כבר ימצאו את הדרך לספק מים זורמים. זו העבודה שלהם.
ולכן בני ישראל, חושו לכם אל המקלחת הרותחת, עשו אותה ארוכה–ארוכה, אל תוותרו על אחורי האוזניים ובטח שלא על הבית האחרון באחרון של עומר אדם.
***
גוטמן הלך. מי בא? ערוץ הספורט
הפרשן אלי גוטמן הפך למאמן אלי גוטמן והשאיר את ערוץ הספורט עם חלל לא קטן. אם ערוץ הספורט רוצה לבנות צוות חדש, כדאי למצוא שני פרשנים: אחד במקום גוטמן ואחד במקום בוני גינצבורג
פיטורים ומינויים של מאמנים במקצועות הספורט השונים הם תופעה מוכרת. גם מעבר מעמדת הפרשן לעמדת המאמן כבר קרה פעמים רבות בעבר. הפעם עשה את הדרך ממול למצלמה אל עמדת המאמן על הקווים פרשן הכדורגל של ערוץ הספורט, אלי גוטמן.
גוטמן משאיר אחריו חלל שלא פשוט למלא אותו. בעמדת השידור של המשחקים המרכזיים יושבים בדרך כלל עמיחי שפיגלר ועמרי אפק (המצוין). בזמן ההפסקות היה השידור עובר לצוות המלווה - מודי בר–און, בוני גינצבורג ואלי גוטמן. האחרון, שעבר לפני כשבועיים לאימון מכבי חיפה היה יותר מסתם פרשן. היחיד בצוות שהחזיק בניסיון אימון כלשהו. הוא היה הרגוע ביניהם - בר–און המנופף ידיים בסגנון הפרופלור, גינצבורג הממטיר קלישאות בצווחות עולות ויורדות. גוטמן, שיטתי מטבעו, העניק ארשת מכובדות ומשקולת מייצבת לשני הקפצונים שלצדו.
לא פשוט למצוא ממלא מקום לאלי גוטמן. ענף הכדורגל לא משופע בכאלה שיכולים גם להתבונן וגם להפוך את התמונה בשטף דיבור למשהו שעובר בנעימות ובהיגיון לצופה. אייל לחמן, למשל, מייצר תחושה שבכל רגע הוא הולך להפוך שולחן על הצופים. יובל נעים נראה תמיד כאילו סיים הרגע ריצת מרתון.
ערוץ הספורט לא גילה כל שנותיו הצטיינות בגידול שדרים ופרשנים. אם מחפשים שם עכשיו צוות טוב יותר משלמה שרף ושרף שלמה, המשוכה היא כפולה: דרוש אחד לצוות במקום גוטמן, ואחד במקום בוני גינצבורג. בעיה.