הפרומו של הפרק האחרון ב"הישרדות" הבטיח לנו דרמות גדולות, ואני השתחלתי לתוך פיג'מת החורף החמה שלי והתכוננתי כמיטב יכולתי לקראת האקשן שיגיע, עם הפופקורן ושאר נישנושים, ואז במקום דרמות, קיבלנו מיני התפרצות געשית שעוד לפני שהספיקה להתלקח, דעכה והלכה לישון על האף. למה על האף? כי ג'וזי זירה, ברוב אדיבותו וכמי שקיבל חינוך צרפתי מוקפד, הציע לאירה, "מחמל נפשו", כשהוא צורח עליה במלוא גרונו וכמעט קורע את מיתרי הקול, שתעוף לו מהפרצוף רחוק ככל האפשר, ובנימה מלגלגת אמר שתלך לישון "על האף האדום שלה".
באותו רגע, בדקתי היטב את האף של ג'וזי וגיליתי שהוא רחוק מלהיות אף של פסל יווני, והוא גם לא פחות אדום מכול האפים האחרים על האי. יתרה מכך, הוא אף הודיע לה שהיא דחוף צריכה ללכת לראות פסיכיאטר, למרות שאיבוד העשתונות שלו עצמו, הצביע על קריסת מערכות מנטלית. הסיפור ארך בערך כמה שניות ואחר כך נפל השקט על האי וכולם הלכו לישון, על האף, או על כל חלק חיוני אחר. לא דרמות גדולות מי יודע מה.
למחרת יצאו שמחים ועליזים לקראת משימת הפרס, לא לפני שמרחו את האף עם הרבה קרם שיזוף, כדי לא להפוך חלילה מטרה לחיצי הלעג של ג'וזי, שכנראה יש לו רגישות מיוחדת לאפים אדומים. וג'וזי שבלילה הזהיר את אירה שלא תעז להתקרב אליה, לא רק שהתקרב אליה במשימת שיווי המשקל מעל המים, אלא אף החזיק בה חזק וצמוד, מחזה לא ממש מעורר קנאה, כי אם לשפוט על פי המבטים שלו, הוא חש אליה שאט נפש ודחייה שכמותם עוד לא נראו על החופים הקסומים של הפיליפינים. והתירוץ שלו? כי היא עשתה יד אחת עם דרור ובגדה בברית שלהם, שזה קשקוש מוחלט, כי כולם כבר הסבירו לו שהוא סתם נפל בפח של נעמה ששכנעה אותו שאירה בגדה.
בקיצור, בתסריט שלפנינו, האיש עם המבטא, חושב שהשמש זורחת לו מאתם יודעים איפה, למרות שההתנהגות השתלטנית שלו לא מפיצה ריחות של "שאנל 5" או "ג'דור" של דיור, ותהרגו אותי אם אני מבינה למה עינת שהודחה בגללו בפרק הקודם, אמרה עליו אחר כך בראיון אצל לרר ב"צינור" שהוא טיפוס של מנהיג וקשרה לו כתרים שאין לו. עוד מנהיג כזה ואבדנו. מי שצורח על אישה, לועג לה ומנמיך אותה באופן אובססיבי למרות שהיא רק ניסתה להיות נחמדה אליו, הוא מנהיג דמיקולו, ויותר לכיוון של ליצן חצר שאוהב לעשות פרצופים ולהרביץ חיקויים של חבריו על האי. במקום מנהיגות, שינסה מזלו בתחום המשחק, ששם כבר יש לו נקודת פתיחה מצוינת, אחרי שהדביק לאסף נשיקה לוהטת על השפתיים, למרות שהזקנים הם לא בדיוק ספל התה שלו.
מצד שני, גם אירה יכזבה בגדול. כבר בפרק הקודם היא הבטיחה מלחמה נגד האיש שיורד לחייה ובמקומה קיבלנו בלון נפץ שיצא לו כל האוויר עוד לפני שהמריא, ובמקום שיתפוצץ בשטח אויב, נפח את נשמתו במקום שבו נוצר. אירה, במקום לעשות מהלך על מנת להדיח את ג'וזי עצמו, קשקשה עצמה לדעת ושפכה את ליבה בפני לא אחרת מאשר לונה שהיא בברית דמים עם ג'וזי. ההתנהלות של אירה מסורבלת ולא ממוקדת מטרה ואין קשר בין המילים המיליטנטיות למעשים, והיא מוצאת עצמה מסתבכת בתור הפלונטר של עצמה. במקומה הייתי לוקחת כמה שעורים אצל נעמה קסרי, מה שליהיא גרינר השכילה לעשות ותראו אותה היום, מבסוטה עד הגג, מקשקשת חופשי באמריקאית עממית, אקטיבית במשחק ומוערכת על ידי חבריה.
אני, במקום אשתו של ג'ובאני, הייתי מתחילה לדאוג. הכדורגלן תכול העיניים מפגין סימפטיה הולכת וגוברת ונאמנות ללא מיצרים כלפי שמחה. הוא אפילו יריב עם אלכסה, ויכריז בתרועת ניצחון, כאילו תקע גול, ששמחה פי אלף יותר יפה מאלכסה.
בינתיים, זקן השבט אסף נופל בין הכיסאות. הוא לא מתערבב עם אף אחד ואף אחד לא מערבב אותו. אירה, אף היא, מתעלמת מקיומו ולא חושבת על האופציה לבנות איתו ברית, במקום עם אורין ולונה שהן השפוטות של ג'וזי. לחפש אצלן חיזוקים, ולקנות אותן עם מולר רייס, במקום להאכיל את אסף המבוגר שמרוב רעב התנפל על קוקוס וכמעט נחנק, זה בערך כמו שביבי יחפש חיזוקים אצל נסראללה נגד חמאס. כך שאם אירה הבאה בתור להיות מודחת, לא אתאבל, כי מי שלא מפעילה מספיק את הקודקוד על מנת לעשות מהלכים אמיצים וחכמים, שתתמודד.