1. ההתרגשות הגלובלית סביב שובה של "משחקי הכס" היא עניין חריג, בעידן מוצף תוכן, שבו אף אחד כבר לא מתרגש מאלבום/סרט/סדרה חדשים. הסוד הוא כנראה בחיבור בין ערכים "המוניים" כמו סקס, אלימות ויחסים טלנובליים לבין ערכים "גבוהים" של היסטוריה (גם אם מומצאת), משחק משובח וסטנדרטים יוצאי דופן של הפקה.


2. יש משהו מאוד מרגש ומרשים באבל הקולקטיבי, העולמי ממש, על השריפה בקתדרלת נוטרדאם. כי הוא מוכיח שליצירות אומנות ותרבות יש חשיבות וחיים משל עצמן. הקתדרלה הזו עשויה מאבנים ומחומרי בנייה, אבל יש בה כל כך הרבה נשמה, סמלים וזיכרונות לכל כך הרבה אנשים. ערכים שקשורים לרוח, לא לכסף או לכוח. וזה נהדר.



3. זה לא סוד שהסקנדינבים הפכו את סדרות המתח למומחיות. אבל נדמה, בדומה למה שקורה גם בספרות המתח, שחלקם עבר לייצור המוני ונטול אופי בסגנון איקאה. המיני־סדרה "quicksand" (נטפליקס), שעלתה לא מזמן, היא דוגמה מצערת לכך. יעילה, עשויה לעילא בכל רמות ההפקה, אבל נטולת נשמה או השראה אמיתית.