"אתם העיתונאים", אני שומע לא פעם בנימה של זלזול, "יושבים ליד המקלדת שלכם ומעבירים את החיים בלקשקש שטויות". "ומה עם העיתונאים שיושבים בשוחות ומסתערים קדימה בצד הלוחמים תחת אש התופת הניתכת של האויב, כדי שלכם יהיה דיווח אמיתי משדה הקרב?", אני עונה. ומה עם מבקר הטלוויזיה שנאלץ לראות את "מבוסס על סיפור אמיתי עם קיציס וסמו", ולא יכול לברוח לשומקום בגלל חובתו המקצועית לראות את הפרק עד הסוף?



לפחות נותרתי בחיים כדי לספר. שיידעו האחרים. הנה העיקרון של התוכנית: מוצאים מישהו עם סיפור יוצא דופן באיזשהו אופן, ושחקנים שימחיזו את הסיפור, והוא מספר באולפן מה היה, לצלילי דאחקות של קיציס וסמו. ויש גם קהל באולפן שתפקידו לצחוק באופן מנומס.



התוצאה לא פחות ממצערת. באופן אישי היו רגעים שבהם הייתי אפילו קרוב לדמעות. זה מתחיל בקיציס. קיציס לא מצחיק. הוא לא מצחיק ב"ארץ נהדרת". הוא בטח לא מצחיק כאן. קיציס הוא פלא. כבר שנים רבות הוא מחזיק במעמד נכבד בסצינת ההומור המקומית בלי לתרום לה דבר. הוא לא אומר דברים מצחיקים. יש לו הבעת פנים אחת, מה שלא בהכרח נורא. גם למנשה נוי יש הבעת פנים אחת. גם לשי אביבי. אלא ששני אלה יודעים לתבל אותה בהרמת גבה קטנטונת, קימוט מצח ספקני כמעט בלתי נראה, מספר מילים נכונות במיקום מדויק, ובסך הכל הם מייצרים בגאונות הומור. קיציס לא מייצר דבר מכל אלה. אפשר להחליף אותו בדיקט, ועל המסך לא יורגש כל פער ויזואלי.





יובל סמו הוא סיפור אחר. הוא גרסה עצובה של העיקרון הפיטרי. הוא היה נפלא כנודניק שנטפל לאנשים ברחוב, וכנהג המונית אשר בן חורין. במקום להמשיך לחלוב את הכישרון הנהדר שלו באזורי המחיה הטבעיים שלו, נשלף סמו מהשטח אל תוכניות אולפן מעין אלה. סמו הוא אחד מאנשי הקומדיה המרתקים בארץ. הוא פרא שנולד לחופש יצירתי ולא מוצא את עצמו באולפן. הוא לא מוצא את עצמו ליד קיציס. כדי לשגשג הוא צריך מרחב משלו, הוא צריך נפח, הוא אינדיבידואל שמסמן לעצמו את האפשרות הקורצת, את הרגע המתאים, ומסתער עליהם בחדווה. בפורמט המאולץ של "מבוסס על סיפור אמיתי" אין לו כל אלה. לא פלא אם כן שמרבית זמן התוכנית הוא קפוא, מנותק, בוהה בחלל סביבו, לא שומר על קשר עם מספר הסיפור, ולפתע פולט איזו הברקה שבדרך כלל מוצלחת יותר מכל משפטי החידוד שקיציס טורח עליהם ברוב יגע ומאמץ.



כשקיציס מדדה וסמו אבוד, "מבוסס על סיפור אמיתי" היא פורמט משמים בלשון המעטה. בפרק שבו צפיתי השתתף חייל שחברתו עזבה אותו לפני שנים רבות - סיפור אווילי, חסר פואנטה, שנמרח על פני התוכנית כולה, ותמוה כיצד עשה דרכו למסך הטלוויזיה. התוצאה, כאמור, גרועה מלא מצחיקה. היא קשה לצפייה. היא טורדנית. היא מצערת. "מבוסס על סיפור אמיתי עם קיציס וסמו" צריכה לחזור הביתה לחשיבה ולארגון מחדש. בכל זאת, הציבור ראוי לקצת רחמים.



 "מבוסס על סיפור אמיתי עם קיציס וסמו", ימי חמישי, 21:15, קשת 12, ובסלקום TV