צאו ולִמדו, כמו שאומרים, כמה אצילות יש בתגובת משפחתו של אלי כהן - שאינה מרוצה בלשון המעטה מהסדרה שנעשתה על חיי האיש שלנו בסוריה - לעומת, נגיד, תגובתה של משפחה אחרת בארץ, בלי להזכיר שמות בינתיים, שלא הייתה מרוצה מהסדרה על רצח שלושת הנערים החטופים והנער הפלסטיני, והחלה לצרוח מיד "אנטישמיות", ו"אל תצפו בערוץ 12".
בראיון לניב רסקין אמרה סופי בן דור, בתו של אלי כהן ז"ל, בתשובה לשאלה על השונה והדומה בין הסדרה לחייהם האמיתיים של הוריה, כי לא קל היה לה לצפות בתוצאה הטלוויזיונית, שהרגישה כלפיה תחושה של זרות, אך היא מבינה את רצון היוצרים, יודעת כי העולם מחפש בידור, ומכבדת את דרכם.
בוודאי היה קשה לבני משפחת כהן לבלוע את איכות המוצר. "אלי" נראית כאילו נוצרה בתקופת פעילותו של המרגל עצמו. מצד אחד השקעה יוצאת דופן בתפאורה - חלונות ראווה, שווקים, רכבים, פנים בתים. מצד שני עליבות יוצאת דופן בבניית דמויות, בדיאלוגים ביניהן, בעוביין המילימטרי. כהן מתואר בסדרה כטיפוס הנע על הסקאלה שבין פזיזות עד חפיפניקיות ממש. שפע אגדות אורבניות מתרוצצות במשך השנים ומסעירות את הדמיון בעניין אלי כהן - חלקן נכתבו בספרים על אודותיו, חלקן עוברות מפה לאוזן: על ההכשרות שאותן עבר, על האתרים שבהם התאמן. טוענים הטוענים שהיה - סורפרייז סורפרייז - אמיץ במידה בלתי רגילה, אבל מאידך טוענים אחרים שהיה בעל נטייה לקחת על עצמו סיכונים מיותרים.
על הנטייה הזו - הסתכנות היתר - בונה הסדרה קייס שלם. שנתו של המפעיל דן פלג נודדת בלילות מעצם הבחירה בכהן, שכן יש לאיש בסוריה משהו שהוא להוט להוכיח, אחרת לא היה לוקח על עצמו את המשימה, ואותו משהו יפגע בכוח שיפוטו. והנה אותו כהן פזיז מטפס על מרזב בשגרירות סוריה בבואנוס איירס כדי לצלם מסמכים במצלמה שגנב וכמעט נלכד כשהוא מתחבא מאחורי קיר. ושוב דן פלג מנדנד לממונה עליו על עצם שיגורו של כהן לסוריה - האיש להוט מדי, טוען, הוא ישגה, וזה יהיה על ראשנו.
אולי כהן אכן היה להוט מדי. אולי היו שדים בעברו שהוליכו אותו בפזיזותו למעשים שגויים. אין לנו תשובה על השאלות אלו. המוסד בוודאי לא פרסם ניתוח אישיותי של האיש, והסדרה, מעצם שטחיותה, אינה מתרוממת לפסגות של הבנת מניעי אדם לעזוב את אשתו ובתו התינוקת ולנסוע אגב סיכון עצמי עצום לרגל בארץ אויב. מנקודת ראותו של יוצר הסדרה גידי רף, לא הייתה ככל הנראה כל בעיה בתסריט שהוציא תחת ידיו. יום אחד אדם הוא מנהל חשבונות במשביר, ולמחרת הוא מרגל בסוריה. יכול לקרות לכל מוישל'ה שהולך ברחוב. מה פשוט יותר מזה?
מגיעה לאלי כהן המנוח סדרה טובה מזו. אומנם "אלי", למרות חסרונותיה, בעצם המחשתם הוויזואלית של חייו של האיש, מעניינת, ובסצינות בודדות אף מדביקה את הצופה לכורסה, אבל איכויות עשייה נמוכות דומות לא היינו מוכנים לקבל בכל סדרה אחרת שנושאה לא היה כה נערץ על העם. מזלו של גידי רף שאלי כהן מתייצב לצדו. פעם נוספת האיש שלנו בדמשק בא להציל אזרח ישראלי.