בדרך לקאמבק: חברת הכנסת לשעבר שלי יחימוביץ', שהודיעה על פרישה מהחיים הפוליטיים לאחר הבחירות הקודמות, במגעים לחזור לתקשורת. למעריב אונליין נודע כי יחימוביץ מנהלת משא ומתן עם כאן 11. מנכ"ל כאן, אלדד קובלנץ מסר בתגובה: "שלי, כאן מחכים לך".
יחימוביץ', השוהה כעת בחופשה באיטליה, צייצה בטוויטר בתגובה לפרסומים: "קבלתי כמה הצעות ראויות מאוד, מתלבטת, ובכנות, לא בראש שלי לענות עכשיו לעשרות וואטסאפים ושיחות".
באמא שלכם, רחמים. אני נופשת בבולוניה אצל הבן שלי ואשתו (שלומדת כאן רפואה). קבלתי כמה הצעות ראויות מאוד, מתלבטת, ובכנות, לא בראש שלי לענות עכשיו לעשרות וואטסאפים ושיחות. אני עוד לא שם. באינסטוש שלי דווחים שוטפים כולל האשטאג #כלתי_הגאונה pic.twitter.com/AliQ1gdkdu
— שלי יחימוביץ (@Syechimovich) November 6, 2019
בשלב זה לא ידוע לאיזה תפקיד מיועדת חברת הכנסת לשעבר, שלפני כניסתה לפוליטיקה הייתה אחת המגישות הבכירות ברדיו ובטלוויזיה. יחימוביץ' החלה את דרכה בתקשורת ככתבת "על המשמר" בדרום ולאחר מכן עשתה את אותו תפקיד עבור קול ישראל. ב-1993, עם מעברו של רזי ברקאי לגלי צה"ל, נבחרה יחימוביץ' להגיש את תוכנית הדגל של רשת ב', "הכל דיבורים". ב-1994 החלה יחימוביץ' לשדר גם בטלוויזיה, כשהגישה את "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית.
בשנת 2000 עזבה את רשת ב' והצטרפה לחברת החדשות של ערוץ 2, שם הגישה את תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות", את "חמש עם", והייתה בעלת טור אישי בנושאי חברה וכלכלה במגזין "אולפן שישי". בטורה האישי הביאה פרשנות כלכלית קוראת תיגר, חשפה קשרי הון ושלטון, התנגדה נחרצות לתהליכי הפרטה מהירים שהוביל משרד האוצר, ותקפה בעלי הון גדולים. באותו זמן גם הצטרפה לגלי צה"ל, שם הגישה פעם בשבוע, בימי חמישי, את תוכנית האקטואליה "מה בוער".
בשנת 2005 קטעה יחימוביץ' את הקריירה התקשורתית כשנענתה להצעתו של יו"ר מפלגת העבודה דאז והיום, עמיר פרץ, להצטרף למפלגה ולהתמודד על מקום מטעמה בכנסת. שיא הקריירה הפוליטית שלה היה היבחרה לראשות מפלגת העבודה בשנת 2011.
כאמור, לפני ארבעה חודשים הודיעה יחימוביץ' על פרישתה מהפוליטיקה, ואמרה כי "מי שהכריע את הכף היה הבן שלי שאמר 'אני מרגיש שמיצית את היכולת שלך לשנות את השיח. אין ספק שאת יכולה עדיין לעשות טוב, אבל זה לא יהיה משנה מערכה כפי שהיה בעבר".
"אני אסירת תודה על הזכות שנתנה לי לשרת את הציבור ברוח אמונותי", הוסיפה, "לרגע לא הפסקתי לאהוב את העבודה הפרלמנטרית, ואני גאה בהישגי בה, אך עייפתי מאוד מהחלק הפוליטי. פוליטיקה היא כלי חיוני למימוש השקפת עולם, אך האיזון בינה ובין תכליתה הופר קשות בשנה האחרונה, והדבר יצר אצלי תחושת מועקה. בימים כתיקונם הייתי נלהבת לצלוח את המשבר, אבל לצערי זה לא כך."