תולה את המיקרופון: חגיגת היובל לשידורי הטלוויזיה של יעקב אחימאיר (81), שהייתה אמורה להתקיים השנה, כבר לא תתקיים. תאגיד השידור הציבורי הודיע על הורדת תוכניתו “רואים עולם” בסוף החודש, לאחר 31 שנים, שבמהלכן שודרה כמעט מדי מוצאי שבת ברציפות. בכך יורד המסך על עבודתו של אחימאיר בן ה־81, ותיק ובכיר שדריו ועורכיו של השידור הציבורי, חתן פרס ישראל, שעמד ליד הגה התוכנית מאז 1997. “אני מרגיש במלוא כושרי ומצדי יכולתי להמשיך, אבל כמו שנאמר, אין אדם שאין לו תחליף”, אומר אחימאיר, הג’נטלמן הנצחי. “ציפיתי שיפקידו את התוכנית בידי עורך ומגיש אחר, אבל החליטו להפסיק את השידור שלה לחלוטין, למרות שלא מעטים סבורים שבערוץ טלוויזיה יש מקום לתוכנית כזאת”.
קשה לומר שאחימאיר מאוד הופתע. הוא יודע שבטלוויזיה בארץ, אולי בניגוד לארצות הברית, סוגדים לפולחן הצעירות ואין מעסיקים שדרים בגילו, אבל בתוך תוכו רצה עוד. אתמול כבר מיהר ראש הממשלה בנימין נתניהו לצייץ בעניין פיטוריו של אחימאיר כי הוא "פוטר מערוץ כאן מפני שאמר באומץ את עמדותיו. זהו מצב בלתי נסבל. אסור שאף עיתונאי או אזרח יחשוש לדבר באופן חופשי, על התקשורת כולה לגנות מציאות זו". על הדברים הללו הגיב אחימאיר בציניות במילים "אין לי מה להגיד".
“‘רואים עולם’ הייתה בראש ובראשונה אתגר מקצועי שמאוד אהבתי להתמודד איתו", הוא אומר. "ידעתי שאני עוסק בתוכנית רצינית, אולי אפילו חשובה, ואהבתי לערוך אותה. עובדה שהחזקתי מעמד עד כה”.
מופת לנייטרליות
“המצפן של השידור הציבורי”, כפי שמכנה אותו דודו ויצטום, מי שהניח באוגוסט 1988 את היסודות ל”רואים עולם”, הולך הביתה. הוא מצפן ואיש מצפון שלא נתן לעובדה שהוא בא מבית פוליטי מאוד מסוים להסיט אותו מדרכו. אף שכולם יודעים שהוא בנו של הסופר והעיתונאי אב”א אחימאיר, מראשי “ברית הבריונים”, קבוצה קיצונית בתנועה הרוויזיוניסטית, תמיד היה מופת לנייטרליות בשידור.
אחימאיר הגיע לטלוויזיה לאחר ששידר בשידור העברי של הBBC בלונדון ובקול ישראל. עד הגיעו ל”רואים עולם”, עבר כברת דרך בערוץ הראשון. בין השאר ערך והנחה את תוכנית “מוקד”, היה מעורכי ומגישי “מבט”, כתב הטלוויזיה בכנסת, שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון, לשם חזר כעבור שנים לתקופת שליחות שנייה. בין שיאיו המקצועיים היה הראיון שבו הודיע ראש הממשלה יצחק רבין ב־1977 על התפטרותו וסיקור ביקורו בישראל של נשיא מצרים אנואר סאדאת, באותה שנה.
את רבין לא ישכח לעולם. “הייתי אז הכתב המדיני בערוץ", הוא משחזר. "נשלחתי לתל אביב על ידי מנהל מחלקת החדשות דאז, דן שילון, לראיין את ראש הממשלה רבין לקראת הגשת התפטרותו. כשהגעתי לאולפן התל־אביבי שלנו עצבני ומתוח, גם כוסס ציפורניים, נהיה לי חושך בעיניים. זאת, כשהתברר שמצלמות האולפן נשלחו לכיכר מלכי ישראל כדי לסקר את קבלת הפנים לקבוצת מכבי תל אביב עם זכייתה בגביע אירופה בכדורסל. רבין חיכה עד שהמצלמות הגיעו כדי להתפטר בשידור חי".
עברו 18 שנה. "אוקטובר 1995", הוא נזכר. "אני אז בתקופת שליחותי השנייה בארצות הברית. הכנתי בברוקלין כתבה על הלכי הרוח בקרב הציבור היהודי לגבי הסכם אוסלו והגעתי אל הרב אברהם הכט שנודע כמתנגד מושבע של ההסכם. הרב הזה הדהים אותי כשאמר שרבין הוא בן מוות, כאשר הצביע על הפסוק מכתבי הרמב”ם, שלפיו זה דינו של המוסר חלקים של ארץ ישראל. ברגע הזה הפך הראיון לוויכוח נוקב בינינו. הייתי המום מההסתה שלו לרצח וגנזתי על דעתי את הראיון. לא חשבתי שעל הטלוויזיה הישראלית לשמש במה לאדם שקרא לרצח ראש הממשלה. ממרחק של זמן אני מודה שההחלטה שלי דאז שנויה במחלוקת. אולי השידור היה מביא ללכידת־מנע של הרוצח יגאל עמיר”.
ספר על עוד שיא מקצועי מבחינתך.
“הראיון האישי שהעניק לי ביל קלינטון ב־1994, זמן קצר לאחר בחירתו. עם כל הוותק שלי, אני מודה שמאוד התרגשתי מול האזרח מספר 1 של העולם. אומנם הוא לא ייזכר כאחד מגדולי הנשיאים של ארצות הברית, בוודאי לא כמו לינקולן או רוזוולט, אפילו לא רייגן, אבל האנושיות שלו!”.
ב־1997, בהיותו בשליחות בארצות הברית, התקשר אליו רפיק חלבי, אז מנהל החדשות של הערוץ הראשון, והעלה בפניו מספר הצעות להמשך העבודה. “בחרתי ב’רואים עולם’ אולי בהשפעת השהות בוושינגטון”, הוא מספר. “הרי למדתי שם כמה דברים והתרשמתי מהרמה הגבוהה של ערוצי הטלוויזיה האמריקאיים. דווקא שם קיבלתי חיזוקים לסגנון שלי – לשאול את השאלות הנוקבות ביותר, גם תוך כדי הבכת המרואיין, אבל מבלי לחרוג מגבולות הנימוס”.
בחרת מיידית בתוכנית?
“לא. אני לא אחד שקופץ ישר למים. ביקשתי יומיים של מחשבה. בעצם, הודיתי לרפיק על שפנה אליי. שימח אותי שבכלל הציעו לי משהו. לא רציתי לקבל שכר חינם”.
חשבת שיחזירו אותך ארצה ו”ייבשו” אותך בבית בירושלים?
“הרי יש כל מיני טיפשים, שאמרו עליי ועל אחרים כי זמננו עבר”.
שמורת טבע איכותית
אחימאיר דבק בערוץ הראשון ולא התפתה לעבור לערוץ השני תמורת שכר גבוה יותר כדי לנהל את חברת החדשות. הוא נשאר ב”רואים עולם” ובניגוד לאחרים לא הוקפץ לתפקידי ניהול. “חשבתי שיותר מתאים לי לעסוק בתכנים”, הוא מספר.
“רואים עולם” הייתה שמורת טבע איכותית בנוף הטלוויזיוני בארץ. “לרגע לא היו לי אשליות שרוב הצופים רואים דווקא אותנו במוצאי שבת”, הוא אומר. “לך תתחרה עם ‘מאסטר שף’ או עם ‘האח הגדול’. זה לא תלוי בי, כי זה הרצון של רוב הישראלים – לצפות בתוכניות בידור”.
להזכיר לך את “פופוליטיקה”, שהנחית?
“מרוב הצעקות שהיו שם, שהוסיפו מתח ועניין, לעתים תוך כדי הנחיה הייתי מביט על התוכנית מהצד ומשתאה מה בכלל עשיתי במושב הלצים ההוא”.
והטענות שהערוץ השני הביא עמו השטחה ורידוד?
“אם זה טעמו של רוב הקהל, אין לשלול זאת. אין לשכוח שהערוצים המסחריים ניזונים מרייטינג ומפרסומות. זוהי זכות קיומם”.
איזה עתיד אתה צופה לטלוויזיה?
“לא ממש מזהיר. אני מעריך שתוך עשרות שנים כבר לא יהיה צורך במרקעים ענקיים וכל אחד יעדיף להתבונן בשידורי הטלוויזיה דרך המסך הקטן על מכשיר הטלפון הנייד שלו ובאינטרנט. לא מן הנמנע שזה יביא להשטחת רמת החדשות”.
אחימאיר מתייחס לפרס ישראל שהוענק לו ב־2012: “הדבר נחת עליי בהפתעה. לא חסרים בארץ עיתונאים טובים ולא ציפיתי שאבחר דווקא אני”.
מה מפריע לך בתקשורת הישראלית היום?
“היהירות, שלא לומר השחצנות, המאפיינת אי אלה מאנשי המקצוע שלנו, שבראיונות שלהם המראיין יותר חשוב מהמרואיין. תופעה נוספת שאני סולד ממנה, ובעיקר מצטער עליה, היא של כתבות החצר. זה לא מביא כבוד למקצוע”.
כעת, הוא יודע שהגיעו עת פרידה מהמקצוע וזמן לתלות את המיקרופון. בעבר המשיך להגיש יומני חדשות בקול ישראל, לצד הטלוויזיה, וגם אותם הגיש במקצועיות שהוא רגיל אליה. עכשיו זה נגמר. “בראשית דרכי בתאגיד (אחימאיר היה מהמתנגדים לסגירת רשות השידור; י”ב) הגשתי גם יומני חדשות ברדיו, אבל הפסיקו לי את זה מהר מאוד”, הוא מעיר.
אולי עכשיו?
“לא, כבר לא. אין לי שום ציפיות, גם אם כאמור אני מסוגל”.
האם לדעתך יש להשית מגבלת גיל על העוסקים בשידור?
“אני לא אובייקטיבי בוודאי, אבל נראה לי שיש לבחון את העוסקים בכך לפי יכולתם ולפי כושרם. לא רק הגיל אמור להיות זה שקובע”.
עם הפרידה מהתאגיד ו”הפסקת החיים המקצועיים”, כדבריו, ייפרד גם מהנסיעות אל אולפניו במודיעין ויתבצר בירושלים, שהוא כה אוהב. כשאחימאיר נשאל מה יעשה מעתה, אין הוא מתלבט כלל. “אני מאוד אוהב להקשיב למוזיקה של באך”, הוא מעיד על עצמו. “עכשיו יהיה לי זמן להאזין לה כמה שרק ארצה. כל דבר נגמר מתישהו”.
מייסד התוכנית דודו ויצטום נפרד ממנה אף הוא: “’רואים עולם’ היא תוכנית נפלאה. התחלנו אותה כשלא היו האמצעים שיש היום לראות מה קורה בעולם. היום אפשר לראות בשידור חי מה קורה באינדונזיה, אפילו באנטארקטיקה. התוכנית אולי מילאה את שליחותה ויש להוקיר את מה שעשה בה יעקב אחימאיר, אחד האנשים הרציניים ביותר והמעמיקים ביותר, שנאמן לדרכו ולהוגנות שהוא מפגין כלפי כל דעה וכל גישה”.
תולה את המיקרופון: יעקב אחימאיר עוזב את המסך בגיל 81, ולא מרצונו
עם ירידתה ממסך כאן 11 של "רואים עולם" בהגשתו, המגיש האגדי פורש בעל כורחו מהמקצוע. בראיון הוא חוזר לרגעים הבלתי נשכחים, ומודה: "הייתי יכול להמשיך"
