קחו אנשים יפים, מדי צה"ל, בעיה שיש לפתור והופ – הנה לכם מתכון לסדרה שתכבוש את ישראל. ולראייה, העונה הראשונה של תאג"ד, אי שם בשנת 2016 – הרבה לפני שידענו מי זו נטע ברזילי, חווינו שלוש מערכות בחירות או שחשבנו שקורונה תהיה משהו מלבד בירה. אמש, באיחור לא אופנתי במיוחד – החלה העונה השנייה של הדרמה היומית העוסקת בחייהם של חובשים בתאג"ד של גדוד צנחנים.

וכשאני אומרת "לכבוש את ישראל", אני מתכוונת לכך ש"תאג"ד" היא סדרת המקור המצליחה ביותר בכל הזמנים של yes, לפרקי העונה נרשמו מעל 8 מיליון צפיות והשיר שהופיע כסינגל של בן לולו, אחת הדמויות, בשם "הכל כלול" – חרך את רחבות המועדונים.

אז מה השתנה העונה? את השחקן הראשי, תומר קאפון, שנטש ברגע האחרון לטובת תפקיד בסדרה מבית נטפליקס – לגיטימי סה"כ – החליף דניאל ליטמן, על תקן המנהיג החתיך, שלא ברור למה אני לא זכיתי לשרת עם מישהו כמוהו בבסיס שלי. מלבדו, מצטרפות דמויות חדשות, ביניהן דור הררי ("ביום שהאדמה רעדה"), עדן סבן (פליטת "האח הגדול"), אמיר חורי ("פאודה") ודנה לב (זמרת ויוצרת) שמגלמת את יסמין, החברה של דניאל ליטמן, הרופא החדש. לצידם, ממשיכה ללוות אותנו כמובן החבורה האהובה וכור ההיתוך של צה"ל (מה שנקרא, יותר פוליטקלי קורקט מזה – אין): פולצ'ק הדוס, טטרו הגרוזיני, דקל האתיופי, ליה הלסבית, בן-לולו הערס והיכונו לספויילר: רותם – היפהפייה והמתוסבכת, ששרדה, כמה צפוי, את הפציעה הקשה איתה סגרנו את העונה הקודמת. יחד, כשהם חולקים אמבולנס, מגורים וחוויות של פעם בחיים – הופכים החיילים לחבורה בלתי מנוצחת שכל אחד היה מת שתהיה לו בשירות הצבאי.

אם בסמים ושחיתות צה"לית עסקינן בעונה הראשונה, בעונה השנייה – אנחנו עולים שלב. התאג"ד עובר לשרת ברמת הגולן, כשמרבית האקשן הוא טיפולים בפצועים סוריים שמגיעים לגבול. עומר (דניאל ליטמן) הוא הרופא שפיקד על התאג"ד הקודם, ובעל פצע מדמם בעברו - אחיו נחטף לסוריה בעשור הקודם ומאז, עקבותיו נעלמו. כעת, עם הגעתו של התאג"ד החדש – הוא אמור לעזוב ולעבור קו, אך משהו לא צפוי מתרחש ומשאיר אותו בתפקיד בכל זאת, כשהוא נאחז בכל קצה חוט שעשוי לקרב אותו לאחיו האבוד, ולסחוף איתו כמובן את כל החבורה. גם אתם כבר מריחים את הצרות?

אין ספק שהעונה, ניסתה ההפקה (בהובלתו של ציון רובין, יוצר הסדרה) לעלות שלב מבחינת מורכבות ואיכות התוצרים, אך ההרגשה היא של "הליכה על בטוח" והסתמכות על פורמטים שהצליחו בעולם, נניח... "פאודה". את הדרמות והקונפליקטים שליוו אותנו בעונה הקודמת, מחליפות סצנות של חייל במדים זרים עם הכיתוב "קוניטרה" שמדמות אירועים מעבר לגבול וכן מרדפי יריות אחרי מחבלים. רק שבשונה מ"פאודה", את הקרבות לא מובילים יוצאי יחידות נבחרות - אלא שחקנים צעירים שלא מנוסים בסיטואציות כאלה, מה שמפחית משמעותית את רמת האמינות. שלא נדבר על העובדה שממוצע גילאי השחקנים שמגלמים את החיילים הסדירים הוא 30, אבל אני סולחת – רק כי אני יותר מדי אוהבת את החבורה הזו.

שני פרקים בלבד שודרו מהעונה החדשה – אך אפשר לנחש, ודי בביטחון, שכך ייראה המשך הסדרה: הרופא החתיך וחברתו כנראה ייפרדו, ליה לא תשרוד את הריחוק מאוריאן, בת זוגה שהשאירה מאחור, פולצ'ק הולך להיכנס לתסבוכת וטטרו ודקל ימשיכו לרדוף אחר בחורות קשות להשגה. 

אפשר לטעות ולחשוב שסדרה עם פאקים באמינות ועלילה די צפויה לא תהיה ראויה לצפייה, אבל האמת שלא. בכלל לא. לא כל סדרה צריכה להיות מורכבת ולהשאיר אותנו עם חומר למחשבה. לא כל תוכנית צריכה את השחקנים הכי מוצלחים שיש בתעשייה. וכמו שתאג"ד עכשיו, היא מתאימה לנו. היא תפורה עלינו.

דווקא עכשיו, אנחנו זקוקים לה: לקלילות, להומור, לגזענות הרכה ("נו אתה אתיופי, אתה בטוח מכיר אותה גם – היא אתיופית!") ולנוסטלגיה הצה"לית שתמיד שמור לה אצלנו מקום חם בלב. 

"תאג"ד" היא חצי שעה לעת ערב של ניתוק מטרדות היום והתעסקות בטראש ישראלי כייפי של סיפורים קצת מופרכים, לבבות נשברים ותמהיל אנושי מבריק שיגרום לנו לחייך בסוף היום. תכל'ס, מה אנחנו צריכים יותר?