לפני שנצלול פנימה: רק בשביל ליישר קו, לא תמצאו כאן בדיחות בסגנון "חחח הזמר במסכה, כולנו עכשיו עם מסכה וכ"ו, קורונה, עניינים" – אני משאירה אותן לסטטוסים בפייסבוק, ואנחנו נתרכז בדברים הרציניים: אופירה אסייג, צחי הלוי (האמנם?) ותחפושת של שור.
וואו. אם אתחיל לרגע מהסוף – כמה זמן לא נהניתי ככה מריאליטי! "הישרדות" ו"נינג'ה" מחקו כל זכר לאפשרות הזו, אבל הנה – מסתבר ש"קשת" מצאה את הדרך להפיק ריאליטי שמצליח בו זמנית לעניין ולמתוח את הצופים, ובמקביל לבדר ולשעשע מספיק כדי המשפחה תצפה בה יחד. אז נכון, לא חסרים בה פגמים – וגם אליהם נגיע, אך בשורה התחתונה, לא יכולנו לקבל תוכנית טובה יותר לקראת הסגר הקרב.
אם טרם שמעתם או הבנתם את מהות הפורמט – הוא פשוט וידידותי: 14 ידוענים, שאינם זמרים במקצועם, עולים בזה אחר זה לבמה, כשהם מחופשים עד שאי אפשר לזהותם. באמצעות קליפ רמזים שמוצג לפני הופעתם, תלבושתם והשיר שבחרו – אנחנו מתבקשים לגלות מי הידוענ/ית מתחת למסכה. בסוף כל פרק מצביעים הקהל והשופטים לביצוע האהוב, ומי שמקבל את מס' הקולות הנמוך ביותר – מודח מהתוכנית, לא לפני שנחשף ומגלה לכולנו האם ניחשנו נכונה.
לפני הצפייה בתוכנית, ולנוכח היכרותי עם תוכניות ריאליטי בישראל – הכנתי עצמי לשתי שערוריות אפשריות: הראשונה, שהידוענים שיגיעו הם זמרים במקצועם ועל כן הניחוש יהיה קל והמתח יהיה מאולץ להחריד, והשנייה – שכיאה לתוכניות המשלבות ידוענים בארץ (ראו ערך "האח הגדול VIP"), נקבל אנשים שפעם ישבו לצד עינת שרוף בהופעה בפלאקה וכולנו נעמיד פנים שאנחנו מכירים אותם. מצפייה בפרק הראשון אני יכולה להכריז, באופטימיות זהירה – שנראה כי טעיתי. אך אתם יודעים, הזמן יעשה את שלו.
הפורמט עצמו נוצר בקוריאה – ארץ הביזאריות וההתלהבות המוגזמת – ומאז מטייל בעולם כבר חמש שנים, עד שהופק בגרסתו הישראלית. מה שדווקא נשאר נאמן למקור, הוא הביזאריות שבהרכב השופטים:
צדי צרפתי, שחזר לתפקיד השופט אחרי הפוגה ארוכה מאז "כוכב נולד", שחר חסון – על טייטל המצחיק והסייד-קיק הקורע של צרפתי, אופירה אסייג – שהידע שלה בסלבס נותן לה יתרון גדול בפענוח הרמזים (כמו כן, כשהיא קראה לסטטיק "לירז", נזכרתי במורה שלי לספרות) וכמובן – סטטיק ובן אל, על תקן המוזיקאים היחידים בפאנל, שבאופן מפתיע, ובהתחשב במי שישבה לצידם, הובילו את הפאנל והתגלו כחריפים במיוחד בניחושי הידוענים.
טרם החלטתי מה אני חושבת על ההרכב, אך לעת עתה – נראה כי אופירה אסייג היא ליהוק מבריק במיוחד וכן הזוגיות שנוצרה בין שחר חסון לצדי צרפתי מתוקה ומוזרה בו בזמן. עם זאת, מוכרחה לציין שלמרות שמדובר בריאליטי ה-39 בהנחייתו של עידו רוזנבלום, לראשונה הוא מתגלה כבעל אופי (בכל זאת, ב"חתונה" רק שמענו את קולו) והדינמיקה שלו עם הפאנל נעימה ומשעשעת.
ואז, זה התחיל: אחד אחרי השני הם עלו, בתחפושות מושקעות (אם נתעלם מהתרנגול, שנראה כאילו שכח לקחת כמה אביזרים לפני שעלה לבמה) ובביטחון בימתי מרשים – ובחלקם, השאירו אותנו פעורי פה. מבין שבעת המשתתפים שראינו בפרק הראשון, כמעט כולם התגלו כבעלי קול לא רע בכלל, וביניהם מספר פרפורמרים טובים להפליא (רק מה עם קצת מוזיקה בעברית?!). למרות אורכו של הפרק, הוא הצליח לעניין מההתחלה ועד הסוף – עם קצב התקדמות מהיר, מיעוט פרסומות (תודה לאל!) וכמעט אפס בלבולי שכל. "הישרדות" – Watch and learn.
ההתלהבות ממשיכה: ההפקה בכללה מושקעת ונראה כי הושקעה בה מחשבה רבה: סרטוני הרמזים מוקפדים ומסקרנים (אם כי בעייתיים, ונדבר על כך בהמשך) וסשן הניחושים של השופטים בסוף כל ביצוע מעניין, מצחיק ושומר על המתח המתאים לסיטואציה, מבלי הגזמות ריאליטי המוכרות לנו היטב (אהלן ארז טל).
עם זאת, כיאה לכל פורמט טלוויזיוני ישראלי, יש כמה דברים שמוכרחים לדבר עליהם: על אף שנוכחותם של הפלייבקים מובנת לאור הסרבול שבתחפושות, הדבר 'מוריד' מטיב הופעות הלייב, ועל כך יכלה ההפקה לגשר באמצעות אלמנטים בימתיים מושקעים יותר כמו תפאורה, רקדנים ופירוטכניקה – אך בשורה התחתונה, חלק מההופעות היו דלות וכמעט ריקות מתוכן, מלבד הדוב/שור/קרמבו (?!) ששר את נשמתו על הבמה.
בנוסף, סרטוני הרמזים. מה. זה. היה? האם יש אדם בעולם שהצליח לפענח את קליפ הרמזים של טל פרידמן, והוא לא, במקרה, אמא שלו? "המטקות הן על שם הצגה שהשתתפתי בה לפני שלושים שנה ובת הים מופיעה משום שלאחותי קוראים אריאל". ובכן, אם המטרה היא לייאש אותנו, יש דרכים פחות מושקעות לגרום לכך – אך אם ברמזים עסקינן, בואו נוותר על אילן היוחסין של משפחות הידוענים, ונתמקד בדברים שאנחנו מכירים: אקסים מפורסמים, פאדיחות בלתי נשכחות ומספר עוקבים באינסטגרם. בתודה, יו"ר ועד הצופים – שהיא, למעשה, אני.
בשורה התחתונה, מצחיק ועצוב בו זמנית שהסיבה להתלהבות הגדולה מ"הזמר במסכה" היא העובדה שהתייחסו לצופים בכבוד המגיע להם – לא מרחו לנו את הזמן, קיבלנו את מה ש'הבטיחו' לנו ועל הדרך, גם נהנינו ממוזיקה טובה, אווירה קלילה ואפילו קצת אווררנו את המוח ממגפות, סגר וגמזו. מסתבר שלא צריך לטוס לקצה השני של העולם או לסגור 20 אנשים בבית בשביל לייצר רייטינג – אפשר פשוט לארגן קצת בדיחות תוצרת שחר חסון, ים של סלבס ותחפושת של מלפפון חמוץ. נקודה למחשבה. אני, בכל אופן, כבר מחכה לפרק הבא.