"ככה זה" 2, יס TV COMEDY, יס VOD
אני מכיר איכשהו מהעבר הרחוק את דנה מודן. כמה פעמים, עד כמה שאני זוכר, ישבנו באותו שולחן בר תל אביבי. הקול הלכאורה אדיש והמאנפף מאוד שלה נשמע באותם ימים מאנפף כמו היום בטלוויזיה. היא הייתה, עד כמה שאני זוכר, מהיותר רציניים, הפחות שואגים בצחוק, ובכל העבודות שלה מאז היא משתדלת להישאר כזו. או לא משתדלת. זה בטבע שלה. דנה מודן תמיד רוצה לנסח חתיכת מציאות.
אחרי הקריירה של אסי כהן, שיסלח לי, אני עוקב פחות, מכיוון שחלק נכבד ממנה משתייך לסצינה הקומית בארץ, שלטעמי עצובה יותר מקומית. כיוצר דרמטי אני מרגיש כלפיו הערכה, ולו רק משום שהוא נכנס לגוב האריות של העשייה עם דנה מודן. עם מודן הוא לא יכול להיות שאולי.
לא עקבתי ברצף אחרי העונה הראשונה. אל העונה השנייה נכנסים צמד השכנים כשהם כבר צמודים יותר, כבר בני זוג אבל עדיין לא לגמרי מתגוררים ביחד. דרמה מרירה־מצחיקה, מכנה דף יחסי הציבור את “ככה זה עונה 2“, אבל לפחות שני פרקיה הראשונים של הסדרה לא מעלים ולו חיוך אחד קטנטן על השפתיים. ולכנות את הדרמה מרירה יהיה לשון המעטה קמצנית מאוד. זה הרבה יותר מסתם ככה זה בחיים, אומרת הסדרה. זו אפרוריות כרונית, דהויה, שגרתית, יומיומית, כזו שלא מביאה עמה נחמה, בטח שלא קסם או זוהר, מאנפפת כזו שיוצאת אי־שם ממעמקי תיבת התהודה המודנית.
בפרק הראשון, ביומולדת של אחד החברים, בשיחה רעשנית על פי־הטבעת של חבר שיש לו תור לקולונוסקופיה בשבוע הקרוב, מריצים המשתתפים שורות קוקאין ומעבירים ביניהם ג'וינטים של מריחואנה. את השמחה קוטע צלצול טלפון המזעיק את אסי למשטרה, שם עצורה בתו המתבגרת שתקפה שוטר לאחר שבעצמה עישנה מריחואנה. תחת השפעת סמים, כבר בתחנת המשטרה, הוא מעניק לבתו המרדנית שיעור חינוכי ונזיפות צעקניות על שהשתמשה בסמים - ולחיי הסימבוליות שבריקנות החיים המודרניים ודלות הדוגמה האישית והחינוך וכו' וכו'.
בפרק השני יוצאת המשפחה - אסי, בתו ובנו, לארוחה במסעדה, ודנה מצטרפת. צמד הבני עשרה יוזמים ומנהלים קרבות בכל נושא ועניין, אסי צועק עליהם ובמהירות הופך הבילוי לסיוט. למחרת, דקות בודדות מפתיחת היום, ואסי כבר בפול מנוע שואג על בני העשרה ומברך על הליכתם לבית הספר ועל השקט המשתרר בעקבות זאת.
הצעקות - והמהירות שבה הן נשלפות מארסנל הנשק של האב - הן עד כה הצליעה הבולטת של “ככה זה" 2. גם אב בעל עצבים רוטטים במיוחד לא יפרוץ בצעקות במהירות רבה כל כך. ובלעדיהן, כשהעניינים מתנהלים על מי מנוחות יחסיים, לא הרבה מגיע לכסות על החסר במהלך הפרק. זה מה ש“ככה זה" 2 צריכה: כיוון גלגלים דרמטורגי מדויק יותר. תיקון קצב. ברוח קלישאות הימים האלה לא תזיק לה השטחה של העקומה. היא מהירה מדי בהתפרצויותיה, מהירה ואדישה בצניחתה חזרה ומותירה את הצופה מעט מבולבל, בלתי מתרשם ונכון ללחוץ על כפתורי השלט ולדלג לערוץ אחר. זה מה שקורה. לא קיבלת מה שרצית, הלכת. ככה זה בחיים.
לראות או לוותר: לא חובה בכלל.