"דניס רודמן - לטוב ולרע", יום רביעי, 9.12, 22:05, הוט 8. שידור נוסף בשבת 12.12, 17:30, ובהוט VOD
באחד מרגעי הסרט “דניס רודמן - לטוב ולרע" רודמן אומר כי במשך שלוש שנים היה מפורסם בעולם יותר ממייקל ג'ורדן. תנוח דעתך, רב רודמן. אכן היה לפחות מחקר אחד שבדק - עד כמה שאפשר - מי האישיות המפורסמת בעולם, והשניים שעלו בו היו מייקל ג'ורדן וישו. ההפתעה הגדולה במחקר הייתה שבמספר לא גדול של מחוזות סביב הפלנטה ישו מוביל. השם רודמן לא נזכר בתוצאות כמי שמגיע כלל לפלייאוף.
למי שאינו מצוי, בקצרה: דניס רודמן היה שחקן כדורסל בשנות ה־90 בליגה הטובה בעולם, ה־NBA. אף שלא נחשב לגבוה במיוחד במונחי NBA (2.03 מ'), היה רודמן “משאבת" ריבאונדים נדירה ובעל משחק הגנה יוצא דופן. יכולותיו כשחקן התקפה היו נמוכות, אבל יתרונותיו האחרים פיצו על כך ועשו אותו לשחקן חיוני בקבוצות שזכו בתוארי אליפות. דרך משחקו נעה תמיד על הקו בין מאמץ והשקעה נדירים לבין התפרעות של ממש על הפרקט, שהביאה אותו לאורך כל הקריירה לאין ספור הרחקות ממשחקים ולקנסות שהגיעו לעשרות אלפי דולרים.
רודמן נודע בתחילת דרכו בליגה כצעיר ביישן המחפש דמות אב שלעתים מצא אותה במאמניו, אבל ככל שחלפו השנים והביאו עמן הצלחות, התהפכה התנהגותו והפכה למוחצנות שהתבטאה באורח חיים פרוע, צריכת אלכוהול רבה ולבוש רעשני, כולל חתונה שערך עם עצמו לבוש בבגדי כלה בחנות ספרים בשדרה החמישית במנהטן.
הסרט “דניס רודמן - לטוב ולרע" מנסה לפענח צעד אחר צעד כיצד הפך דניס רודמן מילד בן 3 שאביו עזב את הבית ולא שב - ילד ביישן ומופנם שגדל בין שלוש אחיות שנהגו בו כאילו גם הוא ילדה בעצמו - לגבר הפרוע והמוחצן שנעשה.
זהו חלקו הטוב והמוכר פחות של המידע בסרט. רודמן, אם היה נולד לאמא פולנייה, ייתכן שלא היה נעשה כדורסלן בכלל. לאחר שסיים את התיכון, שם לא מצא את מקומו בקבוצת הפוטבול וגם בקבוצת הכדורסל, החל לעבוד כשרת בנמל התעופה הסמוך למגוריו. שורת גניבות שעונים שאותם חילק למכריו במטרה לשאת חן בעיניהם הביאה ללכידתו ולפיטוריו מהעבודה. הוא הסתובב חסר מעש עד שלאמו נמאס והיא פשוט השליכה אותו מהבית. רודמן הפך לחסר בית, ישן בפארקים ובחדרי מדרגות, עד שאומץ בידי משפחה שבנה הצעיר בן ה־12 פגש בו, והשניים - בן ה־12 והגבר הצעיר שמלאו לו כבר יותר מ־20 - היו לידידי נפש. בתקופה זו רודמן גבה בלא פחות מ־30 סנטימטר, התקבל לקולג' לא מוכר, שם הפך לכוכב הקבוצה ועלה על נתיב הכדורסל בחייו.
החלק המנדנד יותר בסרט מנסה לנתח כיצד ילדותו ובגרותו הצעירה היוצאות דופן השפיעו באופן מכריע על הכדורסלן הססגוני ביותר ב־NBA. בזה אחר זה מתייצבים מול המצלמה מומחים למיניהם שפותחים את דבריהם בביטוי “אני אומנם לא פסיכולוג" ופוצחים בטוויית קשרים בין האמא והאבא והאחיות לגבר הבוגר הנהנה ללבוש בגדי נשים. זה נחמד ומעניין וגם מתבקש באזכור בודד. כשזה הופך למטר של “אני אומנם לא פסיכולוג", זה כבר הופך לניג'וס.
באופן אישי לא התעניינתי אף פעם ברודמן הלובש בגדי נשים, ברודמן המשתכר במועדונים או זה שיוצא לדייטים עם מדונה ומתחתן לחצי שעה עם כרמן אלקטרה. בכל פעם שמצאתי עצמי צופה בראיון שנערך איתו לא מצאתי את האדם רודמן מעניין, מעמיק, מנסח תובנות ראויות לציון בעניין ליגת ה־NBA, ביקוריו אצל “חברו לנצח" קים ג'ונג און בקוריאה הצפונית או בעניין הסיבות שמניעות אותו להתלבש במיני בגדים מיותרים שעניינם העיקרי הוא שהם מכבידים על התנועה.
רודמן כזה, הלבוש בשמלת כלה, או בכובע ענק המכסה את עינו האחת, הוא לא יותר משוטה הכפר. מוקיון רעשני שאין לו אמירה או מסר כלשהו לעולם מלבד “ככה אני אוהב את זה". די לראות אותו צמוד לקים ג'ונג און. יושבים שני מופרעים במשחק כדורסל בקוריאה הצפונית ולא מחליפים מילה זה עם זה. למה הוא מתנהג ככה? אל תשאלו אותי. אני לא פסיכולוג.
לראות או לוותר: לראות חצי שעה על הילדות של דניס והאמא הזורקת לרחוב. אחר כך לשלטט.