"אריות הים", עונה 4, יס VOD
ל"אריות הים" הגעתי עוד בעונה הראשונה כמו שבדרך כלל מגיעים לסדרות שלא מקבלות פרסום ולא שומעים עליהן ב־VOD: שיטוט מקרי ולחיצה מקרית על פליי. יהיה טוב, נישאר. לא יהיה טוב - מה שסביר יותר - אז הלאה. נקסט.
האמת, הייתי מופתע. תחת מעטה דק של נפתולי שקשוקה וחיבוטי נפש פטריוטיים, שבלעדיהם האמריקאים כנראה לא מסוגלים לקום בבוקר, הסתתרה סדרה לא רעה כלל. היה בה כמובן האקשן הצפוי, חיסולי מחבלים, חילוצי בני ערובה, צניחות משמיים וצלילות בעומק הים, ובצד כל אלה תיארה הסדרה את שגרת חייו של לוחם קומנדו אמריקאי.
וזו, בלי לפגוע בזכויות כמובן, שונה מזו של אחיו הישראלי. ה־SEAL, “אריה הים" האמריקאי, מתגייס לצי, עובר אימונים רצחניים, ששבוע מהם היה מספיק אצלנו כדי להזעיק את מבקר המדינה, ומשרת כלוחם קומנדו ככל שגופו מתיר לו, גם אם הוא כבר נושק לעשור החמישי של חייו. הוא מתעופף סביב הגלובוס במטוס תובלה המסופח ליחידתו, שחיל האוויר הישראלי יכול רק לחלום עליו, נוטש את משפחתו לתקופות של חודשים כשיחידתו מוצבת באזורי חיכוך, והורג. הרבה.
ומכיוון שהטובים היו מנצחים מדי פרק וטסים הביתה לנשותיהם וחברותיהם היפות, או לבתיהם הריקים (השקשוקה, השקשוקה), עונתה הראשונה של הסדרה הייתה מענגת. ידעת תמיד שלא משנה כמה המצב קשה, מטוס הקרב 10A יגיע בזמן ויקרקס את הרעים בצרור רצחני של רקטות ותותחים, והבלק־הוק ישלשל חבל ארוך, וכל הצוות ייאחז בו בלוליינות וכמו ציפור יסתלק משדה הקטל וישאיר את הרעים (חובשי הכאפיות) המעוצבנים עם הקלצ'ניקוב ביד.
העונה השנייה של “אריות הים" סיפרה פחות או יותר את אותו סיפור. מצב חירום איפשהו בעולם, הצוות מוזנק, מחסל וחוזר הביתה לארוחת ערב וכיפאק היי. הצרות החלו בעונה השלישית, כמו שבדרך כלל מתחילות צרות כשמבקשים להאריך סדרה. אותו סגנון בדיוק כבר ישעמם ובהנהלה חושבים שצריך קצת לעדכן, לשנות מעט כדי להישאר רלוונטיים. אז ישבו על המדוכה תסריטאי הסדרה עד הבוקר, וכשעלה השחר החליטו להקטין באקשן ולהגדיל בשקשוקה. אז הרגו את אשתו של מפקד הצוות בתאונת דרכים, פצעו את הסגן בקרב והביאו סגן אלוף שבכלל רוצה לפרק את הצוות ולהרכיב אותו מחדש עם לוחמים אחרים.
אני אחסוך מהקורא את התיאורים הקשים של מה שהתרחש אחר כך ורק אציין שבמקום להרוג נטו אנשים רעים באפגניסטן ופקיסטן, עברה הסדרה ל־20% אקשן ו־80% יללות. צער וחיבוטי נפש ואחוות לוחמים בסכנה גדשו את המסך במקום צרורות כדורים שיקרעו את גופם של אנשי דאע"ש. במקום לקפוץ מהאווירון קפצו לוחמים על מיטות חברות, אבל לבם, הו לבם, לא באמת היה בעסקי האהבהבים.
ועכשיו באה העונה הרביעית, והאסון השלים את עצמו. “אריות הים" היו לקצ'קעס הים. כמו חבורת ברברנים מובטלת יושבים הכפירים לשעבר על ספסל דמיוני בשדרה, מאכילים יונים דמיוניות וטוחנים את המוח. העולם מתהפך, הטרור משתולל, וצוות מספר 6 של ה־NAVY SEALS, אלה שבעולם האמיתי חיסלו את בן לאדן, עסוקים בבעיות של זוגיות וריהוט הבית.
את הסדרה הזו היה צריך להשאיר כמו שהייתה בעונה השנייה, לטובת צופים בעלי סבלנות של ברזל שמסוגלים להישאר מול אותו הדבר שנים על גבי שנים, כמו "NCIS", "האנטומיה של גריי" ועוד מהסוג הזה. או שאולי היה ראוי יותר לחסל את “אריות הים" בסוף העונה השנייה. כי מה שמשודר כעת על המסך הוא אסון טבע. קשקוש פטפטני יללני, שמטרתו לסחוט עוד כמה דולרים, עוד קצת זמן פרסומות, לפני ש"אריות הים" תובא לקבורתה הסופית. בקרב הזה של הכסף האריות הפסידו, וזה מבאס. ראו הוזהרתם.
# לראות או לוותר: לראות את שתי העונות הראשונות ולחסום לצפייה את עונות שלוש וארבע.