כילד שגדל בשנות ה-90 ותחילת ה-2000 התחנכתי על ברכי התכניות של ירון אילן בערוץ 33 ("ריח מנטה", כמובן), שם הגיש לנו את מיטב אמני הזמר הים תיכוני במיטבם, בתקופה שהמוזיקה הזו הייתה יותר נוגעת, אמיתית ומסולסלת.
הוא כבש אותנו בכריזמה שלו ובידע שדרכם הצליח לכבוש את המסך בשעה הכי פחות טובה לרייטינג טלוויזיוני, מוצ"ש בערוץ נישתי ועם זאת, התכנית שלו הפכה לאחת הפופולאריות והמצליחות ושברה שיאים (ובצדק). לאורך השנים אילן ערך והגיש לא מעט פרויקטים (בנוגע למוזיקה מזרחית), תכניות ("שישי שמח" אחת הבולטות בהן) וברדיו ירושלים לא מפסיק לנסות ולהביא את הסאונד הכי אסלי של המוזיקה המזרחית, זו שאינה טרנדית ואינה מנסה להישמע משהו שהיא לא.
את אותה האותנטיות והאמת הפנימית שלו הוא מביא גם לתכניתו החדשה בערוץ 24 – "פותחים הכל" שבה הוא פוגש את מיטב אמני הז'אנר לפגישה של אחד מול אחד, בלי הצגות, בלי דאווינים ובלי ניסיונות להתחבב עליהם. הם מספרים על תחילת הדרך, על ההצלחה, על המוטו שמוביל אותם, על הרגשות, על הנפילות ועל רגעי ההצלחה.
אמנם זה לא קונספט חדש או מחדש וגם הייתי שמח לראות אמנים יותר מגוונים מאלה שמתראיינים בכל ערוץ אפשרי לטלוויזיה (אבל אני מניח שיש פה את שיקולי הרייטינג ואת שיקולי המערכת שלא בהכרח בידיו של אילן) אבל האותנטיות והרגישות והכנות שבהן הוא מארח את המרואיינים שלו מראים כמה ירון אילן של 2021 רלוונטי בדיוק כמו אותו ירון אילן של ימי "ריח מנטה" ויותר חד, שנון, משובח ומנסה עדיין, למרות שהוא כבר מזמן לא חייב, להוכיח את עצמו לא רק בעיני צופיו ומרואייניו, אלא בעיני עצמו.
והתשוקה הזו והרצון שלו להמציא עצמו מחדש ולא לקפוא על שמריו הם שמקנים לו בעיניי את המעמד שרכש בז'אנר הים תיכוני כאחד משגריריו הבולטים ולאחד האנשים שלא מעט זמרים בז'אנר חבים לו את תחילת הקריירה שלהם והמשכה.