בשיטוטיי עם השלט, נקלעתי במקרה השבוע לערוץ VICE בפרטנר TV, שם תפסה את עיניי הכותרת הפרובוקטיבית של דוקו בשם “בורדל הבובות הראשון באירופה". האמת, מלבד העובדה שהבורדל ממוקם בברצלונה, זה נראה לגמרי לא מעניין. הוא נראה כבורדל לכל דבר - לפחות כמו שכל בורדל נראה בסרטים, כי באופן אישי לא הזדמן לי עדיין לבקר באחד. רק שיש בו אפשרות לבחור בבובת גומי. אם הלקוח הולך על הגומי, הוא משלם 100 יורו לשעה ונכנס לחדר להשתובב עם הבובה שמצאה חן בעיניו יותר מכולן.
וזהו. באופן אישי אני חושב שכל מי שמתעסק עם בובות בגיל כזה הוא לכל הפחות טיפוס מוזר. בטח ברמת הטכנולוגיה הקיימת כיום. הבובות המודרניות תוכנתו לגנוח כשנוגעים להן באברים מסוימים, וגם לענות על שאלות פשוטות, אבל הן עדיין יוצרות לחלוטין תחושה של ברבי מגודלת. העור שלהן הוא גומי עם תחושה של גומי.
העיתונאי שיצא לכתבה הושאר לבד בחדר והתיישב בין שתי בובות. הרגשתו והרגשתי כצופה הייתה מוזרה בלשון המעטה. אחר כך התעשת והתחיל להציב את הבובות בכל מיני פוזות, אולי לטובת המצלמה, אולי כדי לראות אם הוא יסתער על נערות הגומי הללו.
אם חלפו בו תחושות כלשהן, הוא הצליח להסתיר אותן היטב. סרגיי, בעל המקום, הסביר כי לקוח שמגיע לשם לעשות את זה עם בובה, מונע מתוך דחפים שונים מלקוח רגיל. בלי להיכנס לאקרובטיקה פסיכולוגית אפשר להבין את זה. ובכל אופן, אם כבר אתם בברצלונה ואתם רואים את עצמכם כבעלי תכונות ויצרים של אדם סביר, אפשר לדלג על האטרקציה התיירותית החדשה. חבל על הזמן. לכו לטייל ברמבלה. ותיזהרו מכייסים.
לראות או לוותר: לא לראות. לא רע אבל מיותר.