בשנות ה-70 וה-80 היה שלמה ניצן לאחד השמות הבולטים והאהודים בעולם הבידור: מי שהחל דרכו כשחקן תיאטרון באמצע שנות ה-60 זכה לפרסומו הבולט הראשון כשיזם וכיכב במחזמר "איש חסיד היה" (1968) בו כיכבו גם דני ליטני ולוליק לוי והיה לאחת ההצלחות הגדולות בעולם הבידור בכל הזמנים.
הרומן של ניצן עם התרבות החסידית שהחל עוד מילדותו כתלמיד ישיבה המשיך לאורך שנות ה-60 וה-70 עם תקליטים שהוציא עם השחקנית נירה רבינוביץ' והושתתו על שירים חסידיים ויהודיים.
בשנות ה-70 המציא עצמו ניצני מחדש ופנה גם לעולם הילדים כשכיכב ב"רגע עם דודלי", אחת מתכניות הילדים הנצפות והאהובות ביותר (שגם העניקה פרסום רב לשחקנית שכיכבה לצידו, ציפי מור). בשנת 1980 ביצע ניצן בפסטיבל שירי הילדים את אחד ההמנונים הבולטים של עולם הילדים – "המשפחה שלי" שעד היום מוסיף לגדל דורות על גבי דורות של ילדים.
בשנות ה-80, במקביל לעבודתו כעיתונאי, הגיש פינה סאטירית בליל ישי בתכניות "שעה טובה", "סיבה למסיבה" ו"סופשבוע" במסגרתה סקר בצורה הומוריסטית ושנונה אירועים חדשותיים אקטואליים. מטבע הלשון הידוע שלו מאותן פינות היה "נו, מה אתם אומרים?". במקביל, עד סגירת "רשות השידור" הגיש תכניות רדיו רבות, בעיקר על זמר עברי, נוסטלגיה וסיפורים יהודיים.
בשנת 2016 פורסם כי ניצן במגעים עם תאגיד השידור הציבורי ("כאן") לגבי החזרת פינתו הנוסטלגית והוא אכן הקריא מספר סיפורים ב"כאן ב'". למרות זאת, בשנים האחרונות נמצא רחוק מאור הזרקורים ונדמה כי בזיכרון הקולקטיבי הישראלי הוא תמיד יהיה חלק מהתרבות והילדות הישראלית של ילדי שנות ה-70 וה-80.