"נראה לי שהמוטו שמניע את כאן 11 בחידוש 'פרפר נחמד' של החינוכית של פעם זה לעשות חדש וגם לשמר את מה שהיה, בין השאר עם החומרים המבריקים לילדים, שדתיה בן-דור כתבה בראשית התוכנית - וזאת בלי לשנות מהותית את הרוח שלה, כולל השילוב בין מנחים אנושיים לבין בובות בדמויות של בעלי-חיים, אם כי הבובות המקוריות שעיצבה יהודית גרינשפן, עברו רענון".
משמיע דברים אלה, השחקן הוותיק עמי ויינברג, אמנם איננו מהמדבבים המקוריים של בובות "פרפר נחמד". שהרי מאז הזנקת התוכנית בינואר 82' נשלחו לגמלאות עירית שילה (אוזה האווזה) ואבי יקיר (שבי השבלול), צלילה ינאי (נולי האפרוחית) התאדתה מהמרקע כבר בשלהי שנות ה-80' ואילו יוני חן (בץ הצב) הלך לעולמו בטרם עת ב-95', אבל מבין מחליפיהם דאז, רק איילת לוין (נולי) ו-ויינברג (בץ) נבחרו להמשיך לדבב את דמויותיהם גם בגלגול החדש של "פרפר נחמד", שיעלה בחודש הבא על מרקע כאן 11.
בשיחה עמו מתגלה ויינברג, 68, כמועמד רציני ל...שיא גינס בהאנשת בובות כאלה. מבחינתו לא משנה אם מדובר בעכבר או בצב, בקוף או בדינוזאור. הבו לו בובה והוא יידע להתאים את קולו לחיה הרצויה כמו זיקית מחליפת צבעים. האם משתלם לו אגב תמרון ביניהן להישמע בלבד בטלוויזיה מבלי להיראות? - כדי לקבל מענה על כך, עליכם להיאזר בסבלנות עד סוף הכתבה.
ויינברג כמעט החמיץ את תחילת מסעו בין הבובות המדובבות. בסתיו 80' נולדה בערוץ הראשון תוכנית לילדים בעלת שם מוזר כ"3,4,5 וחצי", בהפקת שוש עינב המיתולוגית. ציפי פינס, הרבה לפני בית ליסין, הייתה בין במאיה. הרעיון היה פשוט. זוג שחקנים על אמת, יונה אליאן-קשת וששי קשת, סיפר לסירוגין עם זוג אחר, ישראל גוריון ונירה עדי (שעם חזרתה בתשובה הוחלפה על-ידי שרי צוריאל), סיפורים ואגדות לשתי בובות, צ'ומפי, ששוחק בידי שמעון כהן ואינשם, שאליו לוהק שמוליק וילוז'ני. כשהעניינים לא הסתדרו עם וילוז'ני בתוכנית הראשונה, השם הקרוב אליו בפנקס לפי הא"ב היה של עמי ויינברג.
כך החלה להיבנות אימפריה.
"מוכן לנסות", כך אמר כשנקרא לדגל. "האמת היא שלמדתי את הפעלת הבובה תוך כדי", ויינברג - אז שחקן נודד בין תיאטראות בן 27 - משחזר. "לקח לי קצת זמן להבין שעלי להחליט לאן תפנה בובת היד שהפעלתי עם מוט ונקראה אינשם, בהיותה דמות חייזרית לא מוגדרת של מעין צפרדע עם אנטנות, שלה התאמתי קול גבוה, מנוגד לזה, של צ'ומפי שנראה כהכלאה של אריה-כלב-חמור".
בעודו אינשם, הוזמן להיות ענן בסדרת החינוכית "קשת וענן", שבה סיפר אסף (ניקו ניתאי המנוח) סיפורים מהמסורת היהודית לקשת וענן, שני שחקנים מחופשים לבובות. לעומת שלומית הגואל-טריגר, שצלחה את כל חמש שנות הסדרה, ויינברג פרש עד מהרה לטובת רמי ברוך, כשהוצע לו תפקיד קוסם בהצגת "גטו" בתיאטרון חיפה. "שלא ככל הדמויות הבובתיות שלי, כאן ראו אותי ולא היה עלי להסתתר", מעיר ויינברג, שכעבור שנים אחדות תרם את קולו ל...קוף.
"אכן, כאן, בתוכנית של חדשות לילדים, הייתי פיפס הקוף עם פאה של תלתלים ג'ינג'יים ב'זנב לחדשות', בשידורי טלעד בשבת בוקר, כשאיתי גם הפעם שמעון כהן, הפעם כרמו האריה. עם פיפס כבובת כף יד חזרתי לעמדה שלי מתחת לשולחן. די במקביל היה לי עוד משהו, שונה לגמרי, בערוץ הראשון.
"זה היה בסדרה 'קשרים מצוירים', שם הייתי זרוס הדינוזאור, בעל הקול הפלצטי הגבוה, שהיה בא לצפות בסרטים מצוירים עם מנחת התוכנית, מיכל ינאי, אז בת 17. בניגוד לכל הבובות שלי, זרוס היה בובת גוף עם זנב ענקי, שלא היה פשוט להתנהל בתוכה. זה היה סיוט, אל תשאל. נאלצתי לנשום את הפחמן הדו-חמצני שהייתי פולט. כל כמה דקות, כשהייתה סכנה שאתעלף, היו מכריזים הפסקה ומאפשרים לי לנשום קצת אוויר".
הקרבת את עצמך?
"לא עד כדי כך. אבל כשהייתי אמור להחליף את שרי צוריאל בתור קיפי ב'רחוב סומסום' והייתה התנגשות תאריכים עם משהו אחר, לא הצטערתי על שזה התמסמס. הספיק לי החנק בתור זרוס".
אגב, מוסיף ויינברג, "כעבור מספר שנים חזרתי ופגשתי את מיכל ינאי, הפעם כבר כבוגרת, מנחת תוכנית 'גינת ההפתעות', בערוץ הילדים, שם הייתי לצידה שפיץ, העכבר הערמומי והרגזן, שגר בתוך פחית של אפונה וגזר. זאת הייתה בובת כפפה ואולי לא תאמין, היא הייתה עשויה מ...סמרטוט רצפה. והקול שהתאמתי לו היה צייצני במיוחד עם לא מעט דיסטורשן. עם הדמות התארחתי גם בתוכנית 'המחסן של כאילו'".
כדי למנוע רושם מוטעה, שהקריירה של ויינברג הייתה בובתית בעיקרה, די אם נזכיר שהוא, המביים מעת לעת בבתי-ספר למשחק מבלי ללמוד משחק, שיחק בכל התיאטראות הרפרטואריים ("כבר קרה שקיבלתי שכר מארבעה תיאטראות במקביל") מאז שירותו הצבאי בלהקת חיל האוויר עם נתנאלה, מתי סרי ואילן וירצברג.
לזכותו אין ספור הופעות בקולנוע ובטלוויזיה. מביניהן הוא נזכר בסרטו של סטיבן שפילברג "מינכן": "בין צילומי הסרט, ניכר היה בשפילברג שנהנה לשוחח איתנו, השחקנים מישראל. ממנו למדתי שאם מצלמים שחקן בצילום תקריב, כדאי לו להוריד את הסנטר בניגוד לבמה".
היכן אתה משחק כיום חוץ מאשר ב"פרפר נחמד"?
"בעקבות הקורונה, אני משחק כיום רק את דמותו של המלחין משה וילנסקי, בהצגת 'אור', על שושנה דמארי, שמעלה 'התיאטרון העברי'. יופי של תפקיד, אם כי באיזי. זה בניגוד למה שקורה לי לא פעם, שכאשר מחפשים את האיש הרע, פונים אלי, למרות שאני בכלל לא כזה במציאות".
מחוסר מקום, לא נסקור את כל הגלגולים הבובתיים של ויינברג ונקפוץ היישר אל בץ הצב, שעבר אליו בעקבות מותו של יוני חן (שהיה שחקן מוכשר, הזכור לטוב מהסרט "הלהקה"). "גם אם בץ יהיה בן אלפיים, הוא יישאר תמיד ילד בן ארבע", אומר ויינברג בחיבה. "כיאה לצב, הוא בהחלט טיפוס איטי, אבל מפגין ראייה חכמה של הדברים. אני מאוד שמח להמשיך איתו בגלגול החדש של 'פרפר נחמד'".
לא מפריע לך שכאשר אתה מסתתר מאחורי בובות, התהילה היא של אחרים?
"נהפוך הוא! שחקן שלא רואים אותו, יכול לבוא לצילומים איך שהוא רוצה ולא חייב ללמוד את הטקסט בעל פה. חוץ מזה, שחקן שלא נחשף, הוא גם לא 'נשרף' ויכול לקבל הרבה תפקידים אחרים..."