אחרי ההצלחה של סדרת הדוקו-ריאליטי "טיפול זוגי", אין ספק שבכאן 11 ממשיכים סוף כל סוף לשים אותנו, משלמי המיסים, במרכז הבמה. הסדרה החדשה של התאגיד, "מצב נפשי" עלתה אמש לאוויר עם הפרק הראשון. כחלק מהטרנד להיכנס לנבכי נשמתם של אלו שחיים כאן בינינו, הסדרה החדשה העלתה לדיון את אחד השמות הכי גדולים של התקופה – החרדה. צפו בפרק הראשון של "מצב נפשי":
מחקרים מוכיחים כי שליש מאזרחי ישראל מתמודדים עם חרדה כזו או אחרת. ארבעה אנשים מיוחדים, שהסכימו לחשוף את המקומות הכי נמוכים שלהם, התייצבו בפני המצלמה וחשפו מנקודת מבטם את חווית החרדה האישית שחוו – התקפי חרדה, OCD או חרדה חברתית. כל אחד מהם לקח את הצופים למסע יוצא דופן אל החלקים האפלים שגם אנחנו מתמודדים איתם, כל אחד והעוצמות שלו.
הראשון, שחקן ליגת העל בכדורגל עידן ורד, שחשף כי דווקא בשיא הקריירה שלו החל לסבול מהתקפי חרדה משתקים. אחריו הגיעה מיכל שכטמן בת ה-33, שסיפרה על התסמינים הקשים שחוותה כתוצאה מחרדה ועל תהליך ההתמודדות שעברה ועדיין עוברת כדי שתוכל להניח לקושי. משם התגלו עולמות ה-OCD, שהתאפיין אצל חן עזראי בת ה-28 בהפרעת סדר וניקיון קיצונית. ולבסוף הגיע שי דורפמן, שסובל מחרדה חברתית שהתפתחה כבר בגיל צעיר והיום הפכה למקור הפרנסה שלו.
אני אגיד לכם מה, זה לא פשוט בכלל לתת לכל החרא לצוף, ועוד מול כל עם ישראל. והמטרה כאן חשובה שלא תטעו – מה יותר מלהעלות לדיון את הקשיים הנפשיים שכולנו מתמודדים איתם? אבל משהו היה לי קצת חסר. בהתחלה היה לי קצת קשה לשים את האצבע איפה בדיוק הם איבדו אותי. חשבתי שאולי אני פשוט לא כל כך מתחברת לנושא ואולי עדיף שאחכה לפרק הבא. אבל איפשהו בזמן הצפייה הבנתי שהכל קצת מסורבל מדי.
מצד אחד מה ציפיתי? שיכתבו לי שלב שלב מה הם עברו וכיצד זה עבר? טוב כנראה שכן. היה חסר לי הכוונה. הרגשתי שהמסר יכול היה ללכת לאיבוד, אך במזל (או שלא) הפרק קצת חזר על עצמו והרעיון חלחל. חשבתי לעצמי שאם היו מלמדים אותי מתחילת הפרק על הנושא אולי הייתי מבינה יותר. זרקו אותי למים ושחיתי על הגב.
מה שכן אהבתי הוא הצד הטיפולי, השילוב של ד"ר אלונה גד יחד עם ד"ר לילך רחמים בנגיעות טיפולי פסיכודרמה. מלבד ההצפה של הנושא מארבעה כיוונים שונים, ב"מצב נפשי" שמו דגש חשוב על דרכי ההתמודדות ועל כך – שאפו. מלבד ההסברים המעמיקים, הפרק שם דגש על לספר את אופציות הטיפול השונות, שנותנות מקום גם לרפואה אלטרנטיבית. מהנקודה הזאת הגיעה לי ההארה שבאמת כל אחד צריך טיפול, פשוט אחד כזה שמותאם לו.
אז על אף שאני לגמרי חושבת שהפרק היה יכול להיעשות מהודק יותר, אין ספק שהמטרה מקדשת את האמצעים. במקום להתעסק במי נפל למים בנינג'ה ישראל, או לקסוס ציפורניים מי ייקח שרשרת חסינות בהישרדות, כיף שיש מקום בפריים טיים גם לתוכן מהסוג הזה. והלוואי שכולם יצפו גם בשלושת הפרקים שיבואו, אתם יודעים – כולנו על הספקטרום.