אם אצטרך לסכם את השבוע המוזר שעבר עלינו במילה אחת, כנראה שאבחר במילה רוגלה, שמסתבר שזו מילה אמיתית. כנראה שגם ממרום גילי יש הפתעות בחיים. אחרי הפרסומים על האזנות הסתר לכאורה של משטרת ישראל, אני מניחה שעברתם מספר שלבים של סטרס, גם אם לא גיליתם לאף אחד.
אל דאגה, הייתי שם איתכם. קודם כל, נלחצתי. אחרי דקה בערך, נזכרתי שמה שהכי מעניין בטלפון שלי הוא היסטוריית ההזמנות מוולט, ונשמתי לרווחה. רמז: לא מעט משלוחים של גלידה. וכאילו זה לא מספיק, הקור שוב חזר עם אפקטים מוגזמים של ברקים וברד למרות שממש מיצינו. כדי להתאושש מכל זה, סיכמתי עבורכם את הסדרות והסרטים שעשו לי את הבינג'. שנתחיל?
ארכיון 81: Archive 81
דן טרנר, בחור צעיר ושאפתן, עוסק בשחזור קלטות וידאו פגומות. הצעת עבודה מסתורית שולחת אותו לשחזר קלטות שנפגעו בשריפה שהתרחשה אי שם בשנות ה-90 תמורת מאה אלף דולר טבין ותקילין. מה הקאצ' אתם שואלים? בגלל סודיות הפרויקט, דן יצטרך לבצע את העבודה בטירה חשוכה ומבודדת בלי קשר עם העולם החיצון. מה נאמר, פתאום עבודה מהבית לא מרגישה כל כך נוראית.
כמו שבטח חשבתם, טרנר בחר להסכים לתנאי העבודה המפוקפקים משהו. זה הרגע בסרטי אימה קלאסיים שהכל מתחיל להסתבך. בטח לא אפתיע אם אומר שדן יחזה בדמויות מוזרות, בכת מטורללת ובהמון חומר לביעותי לילה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הצפייה. למרות ש'ארכיון 81' הוא סרט אימה מובנה על כל המשתמע מכך, יש משהו בשילוב של הקאסט, הצילום והדמויות שהופך אותו למיוחד בנוף. גם בנוף החשוך הזה. כדאי ומומלץ, חשוב מאוד שלא בשעות הלילה. אתם תודו לי.
מי את, עולא? Finding Ola
הופתעתי ללא ספק לראות שבמקום השמיני בסדרות הכי נצפות בישראל נמצאת סדרה מצרית, שהיא בכלל סדרת המשך של להיט מקומי מלפני יותר מעשור. דקה לתוך הפרק הראשון, הבנתי למה.
'מי את, עולא?' מלווה את עולא בדיוק ברגע שמתהפך עליה עולמה, ובעלה מחליט שהוא רוצה להתרגש. מתוך האבל על המשפחה המלוכדת שהייתה לה, כאם לשני ילדים וכרעיה מסורה, מצליחה עולא לצמוח כפי שממש לא ציפתה.
בעזרת אמה ואנשים טובים שאספה בדרך, תפתח עולא כיוון חדש לגמרי בחייה, ובדיוק כמו המשפט הזה על מה שתשדר לעולם ומה שיחזור אליך, היא מגלה כמה הגירושים הורידו ממנה את הקליפה שתמיד כיסתה אותה בלי לשים לב. מרגש, מעניין, ועשוי בקפידה. לחמם ולהגיש.
מבעד לחלוני: Through My Window
ואם היינו במרגש, בואו נישאר בו עוד קצת. למי שהספיק לשכוח, אנחנו כבר בשנת 2022. אם פעם סיפורי אהבה החלו כששני זרים התנגשו האחד בשני במסדרון וכל הספרים נפלו מידיהם, היום כבר יש וואיפיי. כך הבינה ראקל שהיא רוצה את השכן שגר ממש לידה, והבטיחה לעצמה שלא תוותר.
אז היא עושה את כל המתבקש והופכת להיות סטוקרית פר אקסלנס. מארבים חשאיים, הצצה לחלון ביתו, והכל כדי להבין יותר מיהו אותו אררס הידאלגו, הבחור הרשמי עם הספרדית המצוחצחת. האם היא תצליח להשיג אותו, או שמא המכשולים הרבים שבדרך יגרמו לה לחשב מסלול מחדש? לסיכום - נהניתי מאוד, כיף לראות שצעירים בדור שלנו עדיין יוצאים לחפש אחר אהבתם ולא מדפדפים ימינה ושמאלה, גם אם זה בגלל שהם צריכים אינטרנט אלחוטי. אהבתי.
רואה החשבון: The Accountant
ובגלל שכל השבוע דיברנו על מחירים של פסטות, בחרתי סרט על מספרים, בעיקר כאלה עם לא מעט אפסים. כריסטיאן (בן אפלק), שם הבמה המקצועי של אשף מתמטי, שבזמנו הכמעט לא פנוי משמש כרואה החשבון של כמה ממשפחות הפשע וסוחרי הסמים המפוקפקים על הגלובוס. ודרך אגב, הוא גם רוצח שכיר מיומן.
בעוד יום עבודה הוא נשכר לגלות לאן נעלמו 70 מיליון דולר מכספי החברה. דיינה, רואת חשבון שמתגייסת לעזרתו, הולכת לערבב קצת את העלילה בקטע טוב. איך משלב כריסטיאן בין תפקידו המעונב לחיים המסוכנים מתחת לפני השטח, אתם תוהים? אם נשארתם בלי תשובה, סמכו עליי ועל רבבות הישראלים שהציבו את הסרט במקום השלישי ברשימת הסרטים האהובים, וכנסו להרפתקה שתשאב אתכם במהירות האור.
הצד האפל של התשוקה: Dark Desire
וולקאם טו דה דארק סייד. ובעברית צחה - ברוכים הבאים לצד האפל, ולצערי גם המובן מאליו במקרה הזה. אסביר בקרוב. אלמה, מרצה למשפטים, אם למתבגרת ואשתו של שופט שלא שומר על נאמנותו אליה, בלשון המעטה. זו בדיוק הסיבה בגללה היא מחליטה לפצוח ברומן סוער עם דריו, מחזר צעיר שהצטייד ב"ספר המשפטים המאוסים הגדול" והגיח באמצע החופשה של הזוג.
מאותו רגע, אלמה תהנה מריקוד סוער למדי על שתי החתונות. אם תרצו, ריקוד מושחת, סליחה על אזכור הקלאסיקה הקולנועית. אחרי הסצנות שלא משאירות שום מקום לדימיון, העלילה הסתבכה מעט, ומקורב לאלמה נרצח באורח פלא.
אני חייבת לומר שגם השינוי בז'אנר מדרמה אירוטית לזירת פשע לא עזר לי להוקיר את זמן הצפייה בסדרה. יותר מדי פעמים מצאתי את עצמי זזה באי נוחות, ובשאר הזמן הרגשתי שההבנה של מה שקורה היא ממני והלאה. אסיים בדימוי שלא יותיר מקום לספק - מכירים את זה שאתם קונים מצרכים איכותיים לפוקצ'ה, אבל התוצאה הסופית היא משהו שיותר מזכיר צלחות קרמיקה מאשר מאפה? אז 'הצד האפל של התשוקה'. חומרי גלם טובים, תוצאה - קצת פחות. אני הייתי נשארת בצד השני.
