השבוע ציינו את יום האישה הבינלאומי. אם אתן נשים כמוני, בטח הזכירו לכן שאתן חזקות ועוצמתיות, ואם אתם גברים, ודאי הזכירו לכם כמה חשובות הנשים (כשיום אחרי, הכל חזר להיות כרגיל). עכשיו כשנזכרנו ששוויון יותר חשוב מיום אחד של חגיגות והרפינו מהיום הזה שאיבד ממהותו כבר מזמן, קבלו סרט אחד וארבע סדרות מעולות, ותעשו הרבה כבוד ליוצרות המוכשרות שלהן.
חברים: Friends
אני מרגישה ממש לא נעים לבקר את חברים, קצת כמו לבחור הורה אהוב, בדיוק כמו להודות שגם בגיל 26 אני אוהבת שוקולד עם סוכריות קופצות. סיפור אמיתי. בקיצור, משהו שלא עושים. גילוי נאות, 'חברים' ליוותה אותי לאורך כל ההתבגרות שלי, וגם אני כמו כולם פנטזתי על דלת סגולה, דירה בניו יורק וחברים שאני אוהבת בכל לבי. למזלי, את הדבר הכי חשוב, השלישי מבין אלו שמניתי, קיבלתי.
ליחידי הסגולה שלא מעורים בפרטים - מוניקה, שפית וחולת ניקיון, היא אחותו של רוס, בחור מתוק שדינוזאורים הם תשוקתו הגדולה וגם המקצוע שלו. הקראש שלו מהתיכון זו רייצ'ל, נערה מפונקת בדימוס שהצליחה לעמוד על הרגליים לאחר שעזבה את כל מה שהכירה, והפכה את אהבתה לתחום העיסוק שלה - אופנה. ג'ואי, שחקן לא כל כך מצליח אבל חביב ללא ספק גם הוא חלק מהחבורה, לצד צ'נדלר הסרקסטי וחברו הטוב של רוס מהתיכון ופיבי, בחורה קצת מבולבלת אבל מלאה בהמון קסם.
את הסדרה בראו בכישרון דייוויד קריין ומרתה קאופמן, ושיבצו בחיים שלי, ובחייהם של רבים אחרים, כל כך הרבה רגעים מאושרים. 'חברים' הייתה מועמדת ללא פחות מ-63 פרסי אמי, והיא עדיין נחשבת בין האהובות ביותר בעולם, גם ממרחק כמעט שני עשורים מהיום בו הסתיימה.
מאחר שיום גשום הוא תמיד הזדמנות מצוינת לשקוע בנוסטלגיה, פשוט לכו על זה וצפו שוב בדבר הנפלא ששמו פרינדס. פרט מעניין: אם תעשו בינג' של כל העונות ללא הפסקה, זה ייקח לכם פחות מחמישה ימים. אגב, במידה ואתם צריכים חופש מהעבודה עד שלישי הבא, זה הזמן לבקש.
ג'יין הבתולה: Jane the Virgin
מסדרה שכולם מכירים, לסדרה שאתם חייבים להכיר אם טרם התוודעתם לפלא הזה. ג'יין (ג'ינה רודריגז), נוצרייה קתולית שיודעת בדיוק מה מותר ומה אסור על פי היושב במרומים, נכנסת פתאום להיריון. ככה, בלי שום הכנה.
בפועל, בדיקה רפואית פשוטה שעברה על ידי רופאה שיכורה התבררה כהפריה, ולא רוח הקודש היא האחראית, אבל ג'יין הופכת לאמא לבנה, ואמה הצעירה - לסבתא הכי צעירה שייצא לכם לראות. כך יחיו ג'יין, אמה וסבתה שזכתה לנין, עד שהכל לאט לאט יתחיל להסתבך.
מייקל, בן זוגה של ג'יין, אף פעם לא הרגיש גלגל שלישי. לפחות עד שרפאל, אביו של הילד המתוק, נכנס לתמונה. יוצרת הסדרה ג'ני סניידר אורמן הפכה את החלום באספמיה על רימייק ענק לטלנובלה ספרדית לסדרה של 5 עונות ו-100 פרקים, שאפילו זכתה לגרסה ישראלית שעלתה בהוט בשם 'בת אל הבתולה'.
מעבר לכוח הנשי המשמעותי המתגייס לסייע לג'יין בחייה החדשים כאמא, תראו אותה מצליחה לשלב בין כל האהבות שלה, הבית, חלומה להיות סופרת, והמשפחה, בכל כך הרבה כישרון. ואי אפשר בלי משפט מפוצץ לרגל הסיבה שלשמה התכנסנו, אז אני פשוט אגיד את זה - בדיוק כך נראות נשים בימינו, בלי לזוז מילימטר אחד הצידה.
להמציא את אנה: Inventing Anna
אני חייבת לומר שאני ממש שמחה שנרגענו קצת מכל החדווה הזו סביב נוכל הטינדר. אמנם הסרט שיצא בנטפליקס חשוב ומעניין, אבל די. כל השיח עליו, הלוא הוא שמעון חיות המכונה סיימון לבייב, רק גורם לו לחשוב שבקרוב יפצח בקריירה טלוויזיונית מכובד. ההפך הוא הנכון וזה תלוי רק בנו. אבל זה לזמן אחר.
כמעט כמו נוכל הטינדר האמיתי, ניסתה אנה, הדמות הראשית בסדרה של שונדה ריימס, האם הרוחנית של האנטומיה של גריי, להתל בכולם. כחלק מניסיונותיה של אנה, המבוססים על סיפור אמיתי, היא הונתה בנקים, בתי מלון וכמה חברים טובים. סולידי בסך הכל. הסדרה מלווה את ויויאן קנט, עיתונאית שסיקרה את הסיפור, במאמציה לחשוף את כל מה שעשתה אנה לאורך השנים.
גם אם תצליח וגם אם לאו, לא אגלה, יש לכם סיבה ממש טובה לצפות בסדרה הנפלאה הזו. ראשית, כל מה שריימס נוגעת בו הופך לזהב (ראו ערך האנטומיה שעדיין באוויר למרות שרוב הדמויות שם מתו - סליחה על הספוילר) ואפילו חשוב מכך, יהיה לכם מה זה מעניין.
עושות כותרות: The Bold Type
שלוש נשים מוכשרות השייכות לדור המילניום הקדוש, ג'יין, קאט וסאטון, עושות חיל במגזין הנשים 'סקרלט' בהובלת העורכת הראשית הממולחת. כידוע, לחיים בעיר הגדולה ניו יורק יש את הקצב שלהם, והוא בדרך כלל מהיר ככל האפשר.
כך, מנווטות שלוש החברות את השגרה העמוסה, הכוללת כותרות נוצצות, אהבות פה ושם, ועבודה קשה על העיתון של מחר. ולא, הן ממש לא צריכות יום מיוחד כדי להזכיר להן כמה הן חשובות.
בקיצור, ארבע עונות, שלוש בנות, שתי שניות עד שתתאהבו בהן, אחד אלוהינו. אני משאירה לכם המון מקום לדמיון, רוצו לטלוויזיה או למחשב הקרובים לביתכם.
חמישים גוונים של אפור: Fifty Shades of Grey
אם אתם קוראים ותיקים שלי, ודאי תבחינו שגם הפעם אני משאירה לסוף את הסדרות או הסרטים המתאימים יותר לשעות הלילה, אם הבנתם את כוונתי. אני די בטוחה שכולכם צפיתם בסרט הנ"ל ובשני סרטי ההמשך, אבל אם לא, אני מאוד אבל מאוד מקנאה בכם.
העלילה, שמקורה בספרים הגאוניים של הסופרת הבריטית אי.אל ג'יימס, מתחילה בסיאטל. אנה סטיל, עובדת חרוצה בהוצאת ספרים כמו שחלמה, מכירה לפתע את כריסטיאן גריי, איש עסקים מצליח עם עולם אפל מאוד שהוא מסתיר מאחוריו. נכון המשפט 'לכל אחד יש שלדים בארון'? אז בואו נאמר שהוא היה צריך קומה נוספת בביתו בשביל כל השלדים הללו. ומרפסת.
הסיפור שמתחיל בכלל בחוזה כתוב ובהסכם מסודר על טיב היחסים בין השניים, המתחממים כמו קפה שחור בפינג'אן, ממש לא נראה כמו משהו שמזכיר אהבה. יש בו הרבה כאב, יותר מדי אי ודאות והמון נורות אזהרה. אז מה בכל זאת מושך את אנה עמוק עמוק פנימה? רומנטיקה מהולה באירוטיקה, שאלות על טיבם של בני אדם, מעמדות, כסף וילדות בעייתית, וכמויות אדירות של מסתורין אפל. אתם תעופו על זה.
ואסיים בתפילה. מי ייתן שלא יתפלאו כל כך שאישה מחזיקה קריירה מדהימה וגם "מצליחה" להיות אמא לתפארת ולהכין את האוכל הכי טעים לילדיה, שקללות נהגים לא יהיו מכוונות תמיד למין אחד, ושביקורת שנותנים לנו הנשים, לא תכלול את המילה 'אישה' ככלי ניגוח. השנה היא 2022, לחלוק על דעתנו ועל הכישרון הספציפי שלנו זה מספיק. אל דאגה, נצליח להתמודד עם זה. יאללה להרים, ביום האישה ובכל יום.