בעצם "בית הדרקון" היא סדרת פריקוול של "סיינפלד". מדברים על כלום, לא קורה שום דבר, רק שב"סיינפלד" צוחקים, ב"בית הדרקון" נרדמים
בערך באמצע הפרק השני, אחרי עוד מאמץ לשמור את העיניים פקוחות, הבנתי את הרעיון העומד מאחורי "בית הדרקון" - זו לא סדרת פריקוול של "משחקי הכס". זו סדרת פריקוול של "סיינפלד". בלי הברק, בלי הצחוקים כמובן - "בית הדרקון" היא סדרה על כלום.
הנה זה בא: "בית הדרקון" מתחילה הלילה - וזה כל מה שצריך לדעת
בית הדרקון: מי שלא יכול לעמוד בחום הלהבות, שלא יעורר את זעם הדרקונים
ב"בית הדרקון" לא קורה כלום. יושבים וטוחנים כלום. ב"סיינפלד" יושבים בבית של ג'רי או בבית הקפה, לא עושים כלום ומדברים בלי סוף על בחורות ועל כלום. ב"בית הדרקון" יושבים בחדר המועצה העליונה, מדברים בלי סוף על הבחורה שאיתה יתחתן "הוד מלכותו" המלך, ולמה כדאי לו ולמה לא, שזה פחות או יותר אותו כלום.
נכון אומנם שקיימים כמה הבדלים בסיסיים. ב"סיינפלד" התאורה חזקה וברורה, ולעומת זאת ב"בית הדרקון" מוציאה ההפקה הון עתק בהפעלת מכונות עשן וביצירת חשיכה מלאכותית שמטרתה להקשות ככל הניתן על הצופה בחוויית הצפייה (המטרה, אגב, מושגת במלואה). הבדל עיקרי נוסף הוא מאפייני הדמויות - ב"סיינפלד" כל דמות מובחנת, שונה בתכונותיה מהאחר ובכלל. קרמר הוא קרמר, ג'ורג' הוא ג'ורג'. הם לעולם יתנהגו כפי שיצרו אותם.
ב"בית הדרקון" כמעט לא ברור מיהו מי ולמה. נכון, המלך נחמד, אחיו פחות, הבת יורשת העצר קדושה, אבל הסך הכל, כפי שהוא מתבטא על המסך, הוא סלט לא מפתיע של עלילה ודמויות שאינן מתבלטות זו ביחס לאחרת, שבעצם אינן מעניינות כלל, ובוודאי אינן משתוות לדמויות הססגוניות ב"משחקי הכס" כסרסיי לאניסטר, ג'ון סנואו, אריה סטארק, טיריון לאניסטר - ועוד ועוד גיבורים, כולם ענקי מסך שבלתי אפשרי להוריד מהם את העיניים.
בתקציר, למישהו שאיכשהו הצליח לחמוק ממכונת יחסי הציבור האדירה שקידמה את עליית "בית הדרקון" למסכים, הסדרה מתרחשת 172 שנים לפני שדאינריז טארגאריין בכלל באה לעולם. על שבע הממלכות שולט עתה ויסריז. אשתו הולכת לעולמה לפני שהביאה לו בן זכר, וכיורשת עצר הוא ממנה את בתו בת ה־15 ראינירה. דיימון, אחיו הצעיר של המלך, שחושב שהירושה מגיעה לו עצמו, זועם ומתכנן את גניבת השלטון.
על גבי החוט העלילתי הבודד הזה נתלים עתה ברבורים אינסופיים בדבר "הירושה" - מי זכאי ל"ירושה", מי ייקח את ה"ירושה", ירושה פה, ירושה שם, ללא עלילות משנה שיתבלו את קרב "הירושה". כל היום ירושה. ואם לא די בהפגזת הירושה, מטח ארטילריה של שמות, שמיעוטם מעירים בצופה איזה שביב של זיכרון ומרביתם המכריעה מזכירה הקראה סיטונית מספר טלפונים, מומטר על הצופה המבולבל, שברצותו לא לטבוע במאמץ להיזכר או להבין במי ובמה מדובר חייב פשוט להתעלם. אלה מדברים, והצופה פשוט מוזמן לסתום את האוזניים.
בארצות הברית התקבל הפרק הראשון של הסדרה בהתלהבות, זכה בקרוב לעשרה מיליון צפיות, וכבר הוכרז כי תצולם עונה שנייה. הסדרה, אגב, צולמה בלוקיישנים במערב ספרד, וצילומיה הסתיימו מוקדם יותר בשנה זו. צילומי הסדרה היו הפעם מצומצמים יותר מסדרת האם "משחקי הכס". ב"משחקי הכס" יצרה ההפקה אתר נפרד לכל אחת משבע הממלכות, והצילומים עלו כ־100 מיליון דולר לפרק. "בית הדרקון" מצטמצמת לווסטרוז, ומחיר צילומי פרק הגיע ל־20 מיליון דולר "בלבד". רואים. בהחלט רואים.
לראות או לוותר: לא לראות. אז מה אם זה הילד של "משחקי הכס"?