חידושים והמצאות לא היו בתוכנית של אופירה וברקו אתמול (שישי) ואיך יהיו, אם אותן דמויות פוקדות את האולפן של השניים מדי שבוע בשבוע? ברקו לא מבין מה קורה בליכוד ושואל את דני דנון למה רק הוא נעתר להזמנה להתראיין אצלו ושותפתו ואילו חברים אחרים בליכוד מסרבים להגיע. "ממה הם מפחדים"? שואל ברקו.

בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

יש לי חדשות בשבילך ברקו. קשה לי להאמין שהם מפחדים. בטח לא עכשיו כשהם בעמדת עליונות אחרי הניצחון בבחירות. הם פשוט מראים לך ולאופירה שאתם לא ממש מעניינים אותם. ומה ציפית? שאחרי תקופה ארוכה שירדת עליהם וביקרת אותם קשות, הם יקפצו משמחה וירוצו לחטוף ממך עוד ועוד? אולי אם תתחיל להתחנף אליהם קצת, זה יועיל.

והאמת שברקו עשה אמש צעד קטן בליטוף האגו למפלגה שניצחה בבחירות. אם לפני שבוע הוא הסתפק בלהגיד שהוא לא רצה שהליכוד ינצח אך הוא מקבל עליו (כנראה לא באהבה גדולה) את התוצאות, אמש הוא כבר זימר זמירות אחרות והרגיע את כולנו, שהכל אנדר קונטרול ושבסופו של יום כולם אוהבים את כולם ושמפלגת השלטון הבאה תדאג לעם ולמדינה, ואין צורך להילחץ. מה שנקרא: נחמת המובסים, או ליקוק תחת למנצחים.

ברקו אמנם מראה סימנים ראשונים של סינדרום סטוקהולם, אותה תסמונת שבה השבוי מתחיל לפתח אמפטיה לשוביו, וייתכן שאפילו נזכה לראות אותו מתאהב בנתניהו מעל לראש, אבל בתוך תוכו הוא יודע את האמת: שהוא חש הסתייגות מוחלטת מהליכוד והעומד בראשו, ובלשון פחות עדינה: סלידה מוחלטת. לטעמי הוא הסכים לגמרי עם גלעד קריב מ"העבודה" שאמש הוזמן לאולפן, וסירב בכל תוקף להירגע מהמצב ובמילים כאלה או אחרות הודיע שהליכוד ונתניהו הם אסון למדינה. ברקו אף לא הסתייג מדבריו הקשים של אולמרט שכינה את הליכוד חבורה של "פאשיסטים, פרחחים ובריונים".

ואם כבר מדברים על אהוד אולמרט שאמש התראיין אצל השניים, אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: מאין הנועזות הזאת של אולמרט לתקוף את נתניהו ואת נוכלותו? הרי אם הואשמת בעבר בלקיחת שוחד וריצית עונשך בכלא, ריח של נוכלות נדף גם ממעשיך, זה לא קרה מטעמים טהורים אה? אז אני במקומך, הייתי נזהרת מלגעת במה שקשור לאישומים כביכול המיוחסים לנתניהו.

יש פה צביעות לא קטנה והתחסדות ואני לא יודעת אם הן נובעות מחוסר שיקול דעת, אטימות או אמנזיה. בטח לא מתמימות, כי אולמרט רחוק מלהיות תמים. הוא אדם אינטליגנטי ומשכיל ומהמעט הידוע לי, הוא היה ראש ממשלה לגמרי לא רע. אז למה אתה מתעקש שוב ושוב לקרא לנתניהו נוכל, כאשר אתה עצמך לא היית טלית שכולה תכלת?

מה שמעניין הוא שברקו ואופירה לא מנסים להזכיר לאולמרט או לעמת אותו עם העובדה הפשוטה הזאת שהוא ישב בכלא בעצמו, אלא נוהגים בו ברוב כבוד ומקשיבים לדבריו קשב רב ומדי פעם, אפילו מהנהנים בראשם לאות הסכמה. וכל זה למה? כי קשה להם לקבל את תוצאות הבחירות ולא משנה כמה ישכנעו את עצמם אחרת (גילוי נאות, גם לי קשה מאוד).

ואם נחזור למה שאמר ברקו שייתכן ואנשי הליכוד מפחדים לבוא לאולפן שלו ושל אופירה, הייתי מוסיפה שגם אתם, אנשי הקואליציה, שפנים לא קטנים. בתקופת הקמפיין לבחירות, לא ראיתי אתכם משיבים מלחמה שערה למול הקמפיין הנועז של נתניהו שנטף כולו אדרנלין, אמביציה והתמקדות עיקשת במטרה, אלא ישבתם ספונים בתוך מין תבוסתנות, עצלנות והרמת ידיים.

גם לא ראיתי שאתמול, שרת החינוך שאשא ביטון, גילתה אומץ יוצא דופן כשנשאלה האם לדעתה מירי רגב תהיה שרת חינוך ראויה. שאשא ביטון התחמקה מתשובה. לא שמעתי אותה למשל אומרת באומץ שחברת כנסת שאומרת (כפי שאמרה בזמנו מירי רגב) שלא תכאב לה הבטן בגלל אלימות נגד נשים, או בגלל כל מיני תחלואים אחרים מהם סובלת החברה, כי מה שהכי חשוב הוא שהליכוד ינצח, אולי גם לא אכפת לה מהחינוך של ילדי ישראל?

אז כן. אני מודאגת. אני מודאגת שאנשים ימונו לתפקידים חשובים שלא מתאימים להם, לכישוריהם ולחוסר הניסיון שלהם. ואם אתם אנשי הקואליציה, אומרים בימים אלה בראיונות השונים, שתהיו אופוזיציה לוחמת (שלא כפי שהייתם: קואליציה חלשה ותבוסתנית), אז כמו שחובת ההוכחה על נתניהו שיקיים את אשר הבטיח, גם עליכם חלה חובת ההוכחה לעמוד כחזית איתנה כנגד החלטות וצעדים מטורללים ולא אחראים שעלולים לנחות עלינו.