"רייטינג איננו מחייב רמה נמוכה", אומר עוזי פלד, מדמויות המפתח של הטלוויזיה בישראל. “אפשר להשיג רייטינג גם באמצעות תוכניות איכות, בלי לחפש מכנה משותף נמוך. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא התוכנית ‘עובדה'. כשהתחלתי להריץ אותה לפני 29 שנים בהנחיית אילנה דיין, בשידורי טלעד, עם עליית ערוץ 2 לאוויר, המפרסמים נמנעו מלפרסם בה. אחרי חודשיים־שלושה הם נעמדו בתור כדי לפרסם ב'עובדה', כשראו איזה רייטינג היה ויש לתוכנית האיכותית הזאת".
איך אתה מרגיש כיום כשאתה צופה בטלוויזיה?
“כל מה שאני רואה הוא תוכניות אוכל וריאליטי, שהשתלטו על הטלוויזיה המסחרית. אז מה הפלא שדווקא הערוץ הציבורי הוא זה שמביא איכות, הן בדוקומנטרי, הן בדרמה, ובכך הוא מחולל נפלאות".
פלד, 85, עוד לא היה בן 30 כשהתמנה בראשית 68' לסגנו של אליהוא כ"ץ, ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, כפי שהערוץ הראשון נקרא בתחילת דרכו. “הערוץ אז עשה את הבלתי ייאמן כשבתוך חצי שנה החל את שידוריו עם שידור מצעד צה"ל, ביום העצמאות", הוא מספר. “היום, עם הניסיון הרב שצברתי במרוצת השנים, לא הייתי מעז לקפוץ ככה".
איך נראתה ההתחלה?
“בזמן קצר הנחנו את היסודות שלפיהם פעלה הטלוויזיה הישראלית עד שקמו עליה הוועדים להרוס אותה מבפנים. עשינו יש מאין. אליהוא כ"ץ היה פרופסור לתקשורת, ואילו אני למדתי כלכלה, משפטים וסוציולוגיה, ולשנינו לא היה ניסיון בטלוויזיה. כל הידע שלי בתחום הסתכם בכך שבשנת שבתון שבה הייתי בארצות הברית צפיתי בטלוויזיה".
לפלד יש מניות יסוד בשידור הראשון של הטלוויזיה ממצעד צה"ל. בהיותו בלונדון, הטיל עליו כ"ץ משימה דחופה: למצוא שם ניידת שידור שבאמצעותה ניתן יהיה להעביר את השידור. “יועצים שהיו לנו ב־CBS בארצות הברית אמרו שבלונדון יש ניידת שידור משומשת ושכדאי לשים עליה יד", הוא מספר. “כשבאתי לשם וישבתי בחדר ההמתנה, שמעתי מישהו מדבר באנגלית במבטא ערבי. התברר שמירדן, שם התחילו לשדר באותו זמן איתנו, הגיע נציג לאותה מטרה. כשהגיע תורי, נאמר לי שהירדני עוד לא סגר עניין וכדאי למהר. אכן, מיהרתי, שילמתי 235 אלף לירות שטרלינג והניידת שירתה את הטלוויזיה לא רק בשידור המצעד, אלא גם שנים רבות אחריו".
מפגש מרתק
פלד היה מהרגע הראשון בבניין היהלומים, שממנו שידרה הטלוויזיה הישראלית כל שנותיה. “כשראיתי לפני שנה וחצי את הצילומים מהריסת הבניין, נצבט לי קצת הלב, הגם שעזבתי את המקום לפני עשרות שנים", הוא אומר.
ב־69', עם שילוב הטלוויזיה עם קול ישראל, במסגרת רשות השידור, הציעו לפלד לכהן כסמנכ"ל המינהל של הרשות. “לא נעניתי להצעה", הוא מתאר. “העדפתי לחזור ל'מכון למחקר שימושי', שממנו הגעתי בהשאלה לטלוויזיה, והפעם כמנכ"ל, ובמקביל הרציתי באוניברסיטה העברית".
בשנת 73' הקים את חברת ההפקות “טלעד" וניהל אותה עד יציאתו לגמלאות לפני 17 שנה. “שמה הוא ראשי התיבות של טלוויזיה, עידן (חברת הפרסום שלי ושל שותפי, אבשלום כץ) ודיסקונט השקעות, שהשקיעה", הוא אומר. “עד שעלה כעבור 20 שנה ערוץ 2 - הפקנו עשרות תוכניות, בעיקר לטלוויזיה הישראלית; בהן תוכניות ילדים כמו ‘ריצ'רץ'' ו'שקט, משדרים'".
מבין שלל התוכניות שהפיקה טלעד עבור ערוץ 2, כאחת משלוש הזכייניות שלו, “עובדה" היא היחידה ששרדה עד היום. “החתמנו את אילנה דיין לפני המכרז על ערוץ 2", מספר פלד. “היא הייתה בהשלמת לימודי דוקטורט בארצות הברית. היא חזרה ארצה והקימה יש מאין את התוכנית הזאת, שהישרדותה אומרת הכל".
להעמיד בהתחלה מולה את “הקומדי סטור" של ז'וז'ו חלסטרה זו הייתה טעות?
“לא, זאת לא הייתה טעות. יצאנו לדרך עם מגוון תוכניות, אבל אחרי שנה ויתרנו על התוכנית בגלל דרישות כספיות. החלסטרה עברה לרשות השידור ונמוגה בתוך חודשים מפני שלא הייתה לה תשתית תוכניתית מספקת. כעבור זמן רציתי את צביקה הדר להנחיית תוכנית ערב שבת, אבל לצערי לא צדקתי בבחירה שלי. הוא היה ונשאר בדרן טוב, אך לא התאים למה שייעדתי לו".
אני זוכר אותך מכתיר את דן שילון כ"מר טלוויזיה".
“דן שילון עשה בתוכנית ‘המעגל' שלו דבר מופלא. הוא הביא לתוכנית הן את הימין והן את השמאל, דתיים וחילונים. היה מפגש מרתק של מרואיינים מכל גוני הקשת, כשבד בבד הוא ניהל את ‘רשת' בתקופה הטובה שלה".
איך היה המפגש שלך עם דודו טופז?
“דודו טופז היה חתום אצלנו, ב'טלעד', לקראת תחילת שידורי ערוץ 2. אבל כשראיתי איך הוא התנהג בצורה בוטה כלפי מרואיינים וגם כלפי אנשי צוות, הייתי הראשון שזיהה שהוא לא התאים לטלוויזיה ברמה טובה. גם אם הביא הרבה קהל, הרמה הייתה ירודה. כשעברנו לשדר בימי שישי, הוא היה בטוח שהתוכנית תהיה שלו, אך נאלצתי לאכזב אותו. תמיד חשדתי שהאיש לא מאוזן".
מניין צמחה “החמישייה הקאמרית"?
“אילן דה־פריז, מנהל התוכן שלנו, שמע עליהם, דיבר איתם והביא אותם אלינו. זו הייתה תוכנית סאטירית ברמה גבוהה עם משחק מצוין, שהתאימה לנו מאוד עד שהמפיקים שלהם דרשו יותר כסף. הם עברו לערוץ 1 ונפלו".
על הסדרה “רמת אביב ג'" הוא אומר: “זאת הייתה יוזמה של המפיק יורם גלובוס שגר בשכונה. יום אחד, כשהזדמן לנו לטוס באותו מטוס לפסטיבל הסרטים בקאן, הוא סיפר לנו על התוכניות שלו לאחר שנפרד ממנחם גולן - והצעתי לו להפיק את הסדרה", מספר פלד. “לעומת בכירים אחרים ב'טלעד', שחשבו שמדובר במשהו ברמה לא גבוהה, התעקשתי. ההצלחה הייתה אדירה, והבמאי יואל זילברג עשה עבודה יוצאת מהכלל".
על “החרצופים" הוא אומר: “זאת תוכנית הסאטירה הטובה ביותר שהייתה אי פעם בערוץ 2. אני עברתי על הטקסטים לפני הצילומים, ופה ושם נאלצתי לצנזר גם אם היה מדובר בעבודת סאטירה ממדרגה ראשונה של כותבים נהדרים עם שחקן כמו טוביה צפיר, שהפליא לשנות פנים במעבר מדמות לדמות".
זכורה מאוד הסאטירה מהתוכנית על דן מרידור.
“לזכותו של דן מרידור ייאמר שכל אימת שהתראינו מאז הוא אף פעם לא התלונן בפניי, לאחר שהבין את תפקיד הסאטירה. מי שהתלוננה על אופן הצגתה בתוכנית הייתה שרת החינוך דאז, לימור לבנת. היא מחתה בצדק על שכביכול הדבקנו לה רומן עם ביבי, ואכן הורדנו את זה. לעומתה, הגיעו אליי תלונות של פוליטיקאים, שמבחינתם מי שלא היה ב'חרצופים' לא נחשב".
מפספסים ובגדול
ריבוי הערוצים בישראל כיום הוא מגרעת בעיניך?
“טוב שיש תחרות, אבל השאלה היא אם במדינה קטנה כמו ישראל, שבה הפרסום מוגבל ויכול לפרנס שניים־שלושה ערוצים, יש מקום לכל כך הרבה ערוצים".
קריסת הערוץ הראשון, שהיית ממקימיו, הפתיעה אותך?
“לא, צפיתי את זה כל הזמן. לא ייתכן שוועדי עובדים ישלטו ללא מצרים. אפילו מוטי קירשנבאום, שהיה אדם מאוד כישרוני, לא הצליח להתגבר עליהם".
התאגיד, יורש הערוץ הראשון, הביא את הישועה?
“במידה רבה - כן. לתאגיד יש תקציב הולם, שמאפשר לו לפעול בלי להישען על פרסומות. התאגיד מעניק לקהל רחב מגוון תוכניות, חלק ניכר מהן באיכות ולמעשה, כל אחד יכול למצוא בו מענה לשאיפותיו כצופה בטלוויזיה".
פלד הגדיר את עצמו בעבר כ"מכור לחדשות". “חדשות הן התוכנית שאף פעם לא אוותר עליה, כולל התוכניות שלפני חדשות ערוץ 12, אבל בתוכניות אחרות הם מפספסים בגדול", הוא אומר.
עוזי ורעייתו ציונה הם הוריו של איל פלד, 63, מנחה הטלוויזיה לשעבר ומגיש התוכנית “מסע עולמי" שעבר שבץ מוחי בשנת 2008 והשתקם חלקית. “איל יצר תוכניות מעולות ואינני אומר את זה בגלל היותו הבן של ציונה ושלי", אומר פלד. “עם ‘מסע עולמי' הוא הביא רייטינג יוצא מהכלל. קרה לו מה שקרה ועד היום, זה כבר 15 שנה, בגלל האפזיה (שתקת – יב"א), שבה הוא לקה, הוא מתקשה מאוד בדיבור ולא מצליח לבטא את מחשבותיו גם אם הן סדורות. כשציונה ואני היינו בדרך לבית החולים ‘שערי צדק', לאחר שקיבלנו הודעה שאיל אושפז שם, נחרדנו לשמוע בגלי צה"ל שהוא עבר שבץ מוחי. זה היה דבר שלא ייעשה. הרי אסור לפרסם דברים כאלה לפני שהמשפחה מקבלת הודעה. בכל מקרה, התוכניות שלו משודרות עד היום, שנים לאחר שהוא יצר אותן. ויש ממה לשדר. עם 250 תוכניות ‘מסע עולמי' הוא הקיף את כל העולם".
לאורך השנים המשיך פלד בעשייה ומילא שורה של תפקידים ציבוריים; בהם יו"ר המועצה הציבורית של מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה על שמו של הנשיא השישי, חיים הרצוג, בלטרון ויו"ר הסינמטק בהרצליה, עיר מגוריו.
אם היית מקבל הזדמנות להתחיל את הכל מחדש, כיצד היית נוהג?
“הייתי עושה הכל אותו דבר בלי לשנות אפילו פסיק. אני אחד האנשים המאושרים, שחייו מלאי הריגושים וההצלחות זימנו לו את המסלול המעניין ביותר שיכול להיות, כולל, כמובן, הקמת הטלוויזיה הישראלית וערוץ 2. בכל הנוגע לטלוויזיה, אחרי כל שנותיי בתחום אני יכול לקבוע שאין לה ההשפעה המיוחסת לה למרות היותה המדיום עם העוצמה הגדולה ביותר. למעשה, השפעתה הייתה ונשארה בשוליים בלבד, כמוקד של מידע ולא של כוח".